הנהגתו של יעקב - לפרשת ויצא

ב"ה

הנהגתו של יעקב

השאלות המתעוררות ביציאתו של יעקב לחרן           

יעקב אבינו יוצא מבאר שבע והולך לכיוון חרן כמצוות הוריו. התורה מספרת שבדרך הוא מגיע למקום כלשהו וישן שם (כח,יא):

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא.

            שנתו של יעקב, הפעם הראשונה שהוא באמת ישן בארבע עשרה השנים האחרונות, נקטעת בעקבות חלום בו זכה ליעקב להתגלות של ה'. לאחר ההבטחות של ה' בחלום, יעקב מציב מצבה ונודר לה' (כח, כ-כב):

וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְקֹוָק לִי לֵאלֹהִים: וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.

            לכאורה דבריו של יעקב קשים. מדוע הוא מתנה עם ה' "אם יהיה אלקים עמדי"? האם לא היה ראוי שיעקב יעבוד את ה' גם תוך כדי יסורים נוראיים? האם אברהם אבינו לא עמד בנסיונות שונים ועדיין עבד את ה'? מה פירוש תנאי זה של יעקב?

קפיצת הארץ של הר המוריה  

            על מנת לענות על שאלה זו, צריך להבין מהו המקום בו פגע יעקב. כש"י (פסוק כ"ז) מסביר את השתלשלות הדברים:

אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא הסולם הזה עומד בבאר שבע ואמצע שיפועו מגיע כנגד בית המקדש, שבאר שבע עומד בדרומה של יהודה, וירושלים בצפונה בגבול שבין יהודה ובנימין, ובית אל היה בצפון של נחלת בנימין בגבול שבין בנימין ובין בני יוסף, נמצא סולם שרגליו בבאר שבע וראשו בבית אל מגיע אמצע שיפועו נגד ירושלים. וכלפי שאמרו רבותינו שאמר הקדוש ברוך הוא צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה, ועוד אמרו יעקב קראה לירושלים בית אל וזו לוז היא ולא ירושלים ומהיכן למדו לומר כן. אומר אני שנעקר הר המוריה ובא לכאן, וזהו היא קפיצת הארץ האמורה בשחיטת חולין (חולין צא,ב), שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל, וזהו ויפגע במקום. ואם תאמר וכשעבר יעקב על בית המקדש מדוע לא עכבו שם, איהו לא יהיב לביה להתפלל במקום שהתפללו אבותיו, ומן השמים יעכבוהו, איהו עד חרן אזל כדאמרינן בפרק גיד הנשה (חולין צא ב), וקרא מוכיח וילך חרנה, כי מטא לחרן אמר אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו, יהב דעתיה למהדר וחזר עד בית אל וקפצה לו הארץ.

            על מדרש זה שהביא רש"י יש לשאול מספר שאלות:

• מדוע מלכתחילה יעקב לא התפלל במקום שבו התפללו אבותיו?
• מדוע היה צורך בקפיצת הארץ שנעשתה ליעקב אבינו? הרי אם יעקב היה אמור לחזור לשם, הוא היה יכול לחזור לשם ללא קפיצת הארץ, ואם הייתה סכנה בחזרתו של יעקב לארץ ישראל, מדוע חזר יעקב עד בית אל?
• גם לאחר קפיצת הארץ, היה מקום לכאורה לקבוע את מקום המצבה בהר המוריה ולא בבית אל, שהרי הר המוריה הוא שנעקר ובא לקראת יעקב, ושם התפלל יעקב, ואם כן לא מובן מדוע יעקב נדר להקים את המצבה בבית אל.

לשאלות הללו על המדרש נוסיף שאלה נוספת. כאשר לבן ויעקב הסכימו ביניהם על השכר המגיע ליעקב על שנות עבודתו, הם הגיעו להסכמה ששכרו של יעקב יהיה הצאן המוזר עם הכתמים (לא ניכנס לפרטים של הופעת הכתמים על הצאן). יעקב אבינו הצליח בחכמתו לגרום לצאן להיוולד עם כתמים שונים[1] וכך התעשר. אולם, כאשר המלאך התגלה אל יעקב, הוא אמר (לא,י-יב):

וַיְהִי בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים: וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ.

            ומפרש שם רש"י:

אף על פי שהבדילם לבן כולם שלא יתעברו הצאן דוגמתן, היו המלאכים מביאין אותן מעדר המסור ביד בני לבן לעדר שביד יעקב.

            גם כאן יש לשאול: אם יעקב הצליח בחכמתו לגרום לכך שהכבשים יולידו כבשים עם כתמים כפי שהוא סיכם עם לבן, מדוע היה צורך בהעברת הצאם מהעדר של לבן לעדר של יעקב. כמו כן, צריך להבין את כוונתו של רש"י: האם מדובר על העברת הצאן רק לצורך העיבור עצמו, כדי שהצאן יוכל להתעבר עם נקודות, ואז נותרנו רק עם השאלה מדוע היה צורך בכך, או שהכוונה היא שהמלאך העביר את הצאן כדי שיישאר בידו של יעקב ואז השאלה מתעצמת, שכן לכאורה זה סתר את ההסכם בין יעקב ללבן.

הנהגתו של יעקב

            כאשר קושרים בין שני הנושאים שמהם הקשינו, ניתן לראות קו מנחה בהתנהלותו של יעקב. יעקב אבינו, בחיר האבות, רוצה להתנהל על פי גדר הטבע. נתחיל דווקא מהשאלות האחרונות ששאלנו הקשורות לצאן לבן. יעקב באמת רצה לגרום לכך שלצאן שיוולד יהיו כתמים בדרך הטבע, ואכן הוא פעל כך. אולם, בהתגלות של המלאך ליעקב נאמר לו שהצלחתו של יעקב היא מעל לטבע, וה' הוא שגרם באופן ניסי להתעשרותו.

            כך כאשר יעקב אבינו ברח מעשיו, הוא הזדרז מאוד להגיע לחרן על מנת להינצל. לאחר הגעתו לחרן, יעקב אבינו הבין שכשם שהיה עליו לשבת בבית המדש של שם ועבר וללמוד שם תורה לפני שהוא מגיע לחרן, כך היה ראוי שהוא היה עוצר להתפלל במקום שבו התפללו אבותיו, למרות הסכנה הכרוכה בכך. יעקב גם הבין שבריחתו איננה יכולה להתנהל רק בדרך הטבע, שהרי אליפז לקח את כל רכושו, ומעתה הוא נתון כל כולו לידו הפתוחה של ה'. לכן יעקב החליט לחזור להר המוריה, אלא שבדרך נעשה לו נס וההר קפץ אליו.

כאשר יעקב התנה "אם יהיה אלקים עמדי", הוא בעצם התכוון לומר שאם ההתנהלות של ה' אתו תהיה בדרך ניסית, אזי עליו לקבוע את האבן בבית אל כמצבה, היות והנס נעשה בבית אל. אם הנהגה עם יעקב היא הנהגה טבעית, אזי אין משמעות למקום שבו ה' התגלה אליו, שהרי חלק ארץ זה שייך להר המוריה, ועליו לקבוע את הר המוריה כמקום למצבה. אולם, ההנהגה הניסית, העוקרת את הר המוריה במקומה ומביאה אותה למקום צפוני יותר, מחייב הענקת תשומת לב גם למקום זה.  

[1] עיין אוצר מפרשי התנ"ך, שם הסברנו את מעשהו של יעקב בכמה אופנים.