יפת אלוקים ליפת

ב"ה

בניין בית המקדש על ידי כורש

יפת אלוקים ליפת

          כאשר נח מברך את שם ויפת, לאחר שהם כיסו אותו, הוא מתחיל לברך את שם ולאחר מכן עובר ליפת (בראשית ט,כז): "יפת אלוקים ליפת" אולם הוא מסיים את הפסוק בברכה נוספת לשם: "וישכון באהלי שם". חז"ל הסבירו שפסוק זה מדבר על בניין בית המקדש  (יומא י,א):

דכתיב יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם. אף על גב דיפת אלהים ליפת - אין השכינה שורה אלא באהלי שם.

          כלומר: הברכה של יפת הוא שלמרות שצאצאיו הפרסיים עתידים לבנות את בית המקדש, השכינה לא תשרה בבית מקדש זה, אלא רק בבית מקדש שנבנה על ידי צאצאיו של שם. אלא שיש כמה דברים שצריך להבין בדברי הגמרא:

• מדוע השכינה איננה יכולה לשרות בבית מקדש שנבנה על ידי יפת?
• הברייתא שמובאת בגמרא (יומא כא,ב) מונה הבדלים נוספים בין בית המקדש לבין בית המקדש השני. אמנם השכינה היא אולי העיקרית שבהם, אבל הגמרא הייתה יכולה למנות גם את ההבדלים הנוספים שבין בית המקדש הראשון שנבנה על ידי צאצאי שם לבית המקדש שנבנה על ידי צאצאי יפת.

בית מקדש על תנאי

          הגמרא במסכת ראש השנה (ד,א) מביאה מספר אפשרויות למקורות מהם עולה שכורש הפך מצדיק לרשע, ובלשון הגמרא " החמיץ". מקור אחד נוגע לאופן שבו בנה כורש את בית המקדש:

ואיבעית אימא: מנלן דאחמיץ - דכתיב נדבכין די אבן גלל תלתא ונדבך די אע חדת ונפקתא מן בית מלכא תתיהב, למה ליה דעבד הכי? סבר: אי מרדו בי יהודאי איקלייה בנורא.

          הבעיה באופן בניין בית המקדש על ידי כורש היא שהוא נבנה על תנאי. כורש השתמש גם בעץ לקירות בית המקדש כדי שהוא יוכל גם להחריב את בית המקדש אם ימרדו בו. על מנת לבנות קשר ראוי בין אדם לאלוקיו, הקשר חייב להיות ללא תנאי.

          דבר דומה מצאנו בסוף הפרשה בדברי חז"ל שאומרים שהרן שאמר שהוא יאמין בה' רק אם אברהם אבינו יינצל מהאש שנמרוד הפיל אותו אליו, ולכן הוא לא ניצל. האמונה שלנו בה' איננה תלויה בדבר, אלא צריכה להיות ללא תנאי ועם מחויבות ללא סייג.

          גוי אינו יכול לקבל קשר עם בוראו ללא תנאי. זו גם הסיבה שהוא עובד עבודה זרה לכל אלוה מדומה שהוא חושב שיכול לעזור לו. לכן, גם השכינה אינה יכולה לשרות בבית מקדש שהואי יבנה, אלא רק בבית מקדש שנבנה שלא על תנאי.

עליית עם ישראל בשיבת ציון

          אולי על פי זה ניתן להסביר את הגמרא במסכת יומא (ט,א) שקודמת לגמרא זו. רבי יחנן בעצם אמר לריש לקיש שגם אם כל עם ישראל היה עולה בימי שיבת ציון, השכינה לא הייתה שורה בבית המקדש השני, משום שהוא נבנה על ידי הפרסיים צאצאי יפת. זאת לעומת ריש לקיש שאמר שה' שונא את תושבי בבל, משום שאם הם היו עולים, בית המקדש לא היה נחרב:

אמר ליה: אלהא סנינא לכו, דכתיב אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז, אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא - נמשלתם ככסף, שאין רקב שולט בו, עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו.

          יתכן שריש לקיש, שמדבר על הארז לעומת המתכת, בעצם רומז לבניין בית המקדש עם קורות העץ על ידי כורש. כל הסיבה שבית המקדש נבנה על ידי כורש עם קורות עץ שיכולות להיחרב, היא רק בגלל שעם ישראל כולו לא עלה. אבל אם היינו זוכים שעם ישראל כולו היה עולה לבית המקדש, או שעם ישראל היה זוכה לבנות את בית המקדש, או שכורש לא היה בונה עם עץ, אלא עם חומרים שהריקבון אינו שולט בהם, והבנייה לא הייתה על תנאי, והיינ וזוכים שהשכינה הייתה שורה גם בבית המקדש השני.