מיעקב לישראל - לפרשת וישלח

המאמר הקודם

המאמר הבא

מדוע שמו של יעקב מוחלף פעמיים לשיראל? מה המשמעות של השם ישראל? מדוע מי שקורא לאברהם בשם אברם עובר על עשה ואילו אצל יעקב מותר לקרוא לו בשמו הקודם?

מערכת אוצר התורה - ושננתם | כסלו תשע"ט

ב"ה

מיעקב לישראל

השאלות בשינוי שמו של יעקב

בפרשת שינוי שמו של יעקב, עולות מספר שאלות הטעונות בירור:

מדוע בכלל היה צורך לשנות את שמו של יעקב? הרי רש"י בתחילת פרשת תולדות כותב שהקב"ה הוא שנתן ליעקב את שמו – מי יכול לבקש יותר מזה ומדוע לשנות שם כזה? אין זה דומה לשינוי השמו אצל אברהם ושרה, שם ה' יתברך הוא ששינה את שמם משם שניתן להם על ידי הוריהם לשם אלוקי. אולם אצל יעקב הדברים אינם מובנים.[1]
בפרשת וישלח עצמה, יש לכאורה כפילות. בתחילת הפרשה כתוב שהמלאך הוא ששינה את שמו ואילו בסוף הפרשה כתוב שה' הוא ששינה את שמו. מדוע היה צורך לשנות את שמו של יעקב פעמיים?
הגמרא בברכות (יג,א) אומרת שמי שקורא לאברהם בשם "אברם" עובר בעשה. שמו הקודם של אברהם נמחק לגמרי ואסור להשתמש בו, ואכן אנו רואים שהתורה מזכירה את שמו של אברהם רק בשם זה ולא בשמו הקודם. לעומת זאת אצל יעקב אין איסור להשתמש בשמו הקודם ואף התורה משתמשת לעיתים בשם זה. מדוע יש שוני בין שני המקרים?

עליית המדרגה של יעקב – מיעקב לישראל

בתחילת הפרשה, יעקב נאבק עם "איש", וחז"ל אומרים שמדובר בשרו של עשיו. כתנאי לשחרורו, דורש יעקב מהמלאך שיברך אותו, וברכתו של המלאך היא שינוי שמו של יעקב וקריאתו בשם ישראל. מהגדרת שמו של כברכה עולה שהשם ישראל מעולה יותר מהשם יעקב. מהי המעלה בשם ישראל? "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל". כמו כן, כותב רש"י בפירוש דברי המלאך: "לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקיבה ורמיה כי אם בשררה וגילוי פנים, וסופך שהקב"ה נגלה עליך בבית אל ומחליף שמך, ושם הוא מברכך, ואני אהיה ואודה לך עליהן". המלאך איננו משנה את שמו של יעקב עכשיו אלא אומר ליעקב שבעתיד ה' עתיד לשנות את שמו (ובאמת לא מצאנו שהתורה קראה ליעקב בשם ישראל עד שה' עצמו החליף את שמו בהמשך הפרשה).

ממילא הכפילות בהחלפת שמו של יעקב מובנת. הפעם הראשונה איננו שינוי השם, אלא רק הבטחה שבעתיד ישונה שמו של יעקב, בעוד ששינוי השם בפועל מתבצע רק לאחר מכן, על ידי ה' בעצמו בבית אל.

אלא שעדיין נותר לברר:

אם המלאך לא בירך את יעקב, אלא רק בישר לו על העתיד, מדוע שחרר יעקב את המלאך? הרי יעקב התנה את שחרורו של המלאך בברכה?
המלאך מסביר את שינוי השם לשיראל: "כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל" השם אלקים במקרא מופיע בלשון רבים (ראה ספורנו בראשית א,א), וכנראה שהכוונה למלאך שהיה שלוחו של ה' יתברך. אולם מיהם אותם "אנשים" שהמלאך מתכוון אליהם?
בפרק לה' כתוב שהקב"ה נגלה אל יעקב בפדן ארם, ואילו רש"י אומר שהקב"ה עתיד לשנות את שמו בבית אל, ויש כאן לכאורה סתירה בין הפסוקים. כמו כן הפסוק קשה בפני עצמו, שהרי לא מצאנו שיעקב חזר אל פדן ארם?

על מנת שנוכל להתחיל להבין את הדברים, נתבונן בפירוש משכיל לדוד על רש"י. לפני כן הסברנו שכפילות שינוי שמו של יעקב הכריח את רש"י לומר שדברי המלאך ליעקב אינם שינוי השם עצמו, אלא הבטחה שבעתיד ה' ישנה את שמו. המשכיל לדוד מסביר שיש גם הכרח לשוני לומר כן. כאשר המלאך אומר "לא יעקב יאמר עוד שמך" ואילו בכל שלושת הפעמים שאנחנו רואים שהקב"ה שינה את שמו של אחד מהאבות, כתוב "לא יקרא", שורש ק.ר.א ולא שורש א.מ.ר כפי שכתוב בדברי המלאך ליעקב. עוד אומר המשכיל לדוד:

לא יעקב יאמר ... וסופך – דליכא למימר שעכשיו המלאך היה משנה את שמו מיד, דאם כן הוה ליה למימר "לא יעקב עוד וכו'", דהכי אשכחן בכל דוכתא, כדחזינן גבי אברהם "ולא יקרא עוד את שמך אברהם", ובשרה "לא תקרא את שמה שרה", והכי נמי גבי יעקב גופה לקמן "לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל וכו'". אלא על כרחך "לא יאמר עוד שמך וכו'", כי אם בשררה. ואימת זה יהיה? "כי שרית וכו' ועם אנשים" – עשיו ולבן, שעד עתה לא שרית רק עם לבן, ואחר שתינצל מיד עשו, אז הקב"ה יתגלה עליך ומחליף שמך.

מדברים אלו עולה שכאשר יעקב נאבק ע המלאך, עוד לא הגיעה השעה להחליף את שמו לשם ישראל, היות ויעקב עוד היה צריך להיאבק עם עשיו. עד עתה, התקיים רק מאבק אחד עם איש, עם לבן, ונותר עוד מאבק אחד. לכן, אמר המלאך ליעקב, שאמנם אינו יכול לברכו עתה, אבל עוד יגיע הזמן שיעקב יוכל להגיע לדרגת של ברכה ולהחלפת שמו לישראל. לכן גם אמר המלאך ליעקב שעד עתה הוא התמודד באופן של עקבה, ואילו עתה הוא צריך להשתרר, לנצח בגלוי ובהמודדות גלויה.[2]

הרב בלייכר בספרו למהלך הפרשיות, מביא דבר נוסף שעל יעקב לעבור לפני ששמו יוכל להשתנות לישראל:

כפי שכבר ביארנו, ההופעה האלוקית המפורשת היא הביטוי היותר שלם למתרחש בתוככי המציאות. עצם השימוש בשם ישראל מגלה התפתחות מסוימת בבניין עם ישראל. אמנם כאשר הקב"ה בכבודו ובעצמו קורא שם זה בפירוש, זוהי פעולה ממשית, תחילה של מדריגה גבוהה הרבה יותר. רק לאחר כיבוש שכם, לאחר שמתחיל הקשר הממשי בין עם ישראל לארצו להתגבש, כפי הבניין האמיתי שלו, יכול הקב"ה להקנות חותם אלוקי לקריאת השם ישראל. קריאת השם מבררת את התדקמותו והתעלותו של עם ישראל לאחר הכיבוש הראשון בארץ.

לא רק ההתמודדות עם עשיו נדרשת כדי להגיע למדרגת ישראל, אלא גם כיבוש חלק מארץ ישראל וביטוי הקשר בין העם לארצו. כאן אנו כבר רואים שהשם ישראל איננו ביטוי פרטי של יעקב אבינו, אלא ביטוי של עם שלם.

העולם מחכה לשם ישראל

במדרש תנחומא, ההביטוי שהשם ישראל משפיע על העולם כולו מוזכר (קדושים, ב):

אמר ליהל הקדוש ברוך הוא לישראל, עד שלא בראתי את עולמי היו מלאכי השרת מקלסין אותי בכם, ומקדשין אותי בכם, "ואומרים ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם", כיון שנברא אדם הראשון, אמרו המלאכים רבונו של עולם זה הוא שאנו מקלסין אותך בשמו, אמר להם לאו, גנב הוא זה, שנאמר: "ותאכל מן העץ אשר צויתיך וגו'", בא נח אמרו לו זה הוא, אמר להם לאו, זה שיכור הוא, שנאמר: "וישת מן היין וישכר וגו'", בא אברהם אמרו לו זה הוא, אמר להם זה גר הוא, בא יצחק אמרו לו זה הוא, אמר להם זה אוהב את שונאי, שנאמר: "ויאהב יצחק את עשו", כיון שבא יעקב אמרו לו זה הוא, אמר להן הן, וכן הוא אומר "לא יקרא שמך עוד יעקב וגו'", ונקראו כל ישראל בשמו, באותה שעה קידש הקדוש ברוך הוא אותן על שמו, שנאמר: "ישראל אשר בך אתפאר".

העולם כולו ייחל לאדם שיקרא בשם ישראל, אך עדיין לא הגיעה השעה לכך, עד שהגיע יעקב אבינו.לכל אחד מקודמיו של יעקב הייתה בעיה לשאת את השם ישראל ורק יעקב אבינו היה ראוי לכך, וזאת רק לאחר שהגיעה שעתו לכך, לאחר המאבק עם לבן, עשיו והמלאך. המהר"ל מסביר את מדרגתו המיוחדת של יעקב אבינו (נצח ישראל,מד):

ועוד מטעם אחר יעקב ראוי לגלות הקץ שלעתיד. כי הקץ לעתיד הוא סתום ונעלם מאוד, ויעקב מעלתו ומדריגתו עד המדריגה שהוא נעלם ונסתר, כמו שידוע ממדריגת יעקב. ולכך אפשר לו לגלות הקץ, אף שהוא נסתר ונעלם. ודבר זה זכה אליו יעקב, מפני שלא היה פסול בזרעו, ולא היה זרעו דבק בכחות חיצונות, רק כולם היו דבקים בכח פנימי קדוש. ולכך היה מעלתו ומדריגתו מגיע עד המדריגה שהיא פנימי נסתר, והיה אפשר לו לגלות הקץ הפנימי הנסתר.

יעקב זכה שלא היה פסול בזרעו, ולכן הוא היחיד מבין האבות שזכה למעלה הנסתרת והעליונה שנותנת לו את האפשרות לגלות את הקץ הנסתר.

פדן ארם

נותר לנו לברר מדוע כתוב שה' התגלה אל יעקב בפדן ארם, בעוד שמשמע מפשט הפסוקים ומדברי רש"י שההתגלות הייתה בבית אל. הנצי"ב מסביר שההתגלות אל יעקב בבית אל היא ההתגלות השניה שבה ה' התגלה אל יעקב בהקיץ. בהתגות הראשונה ליעקב בבית אל, ההתגלות הייתה בחלום, ובחזרה מפדן ארם ההתגלות הייתה על ידי מלאך. רק בפדן ארם עצמו, ה' התגלה אל יעקב וציווה עליו לחזור לארץ ישראל.[3] הזכרת ההתגלות הראשונה בפדן ארם שלא הייתה בחלום אומרת לנו שהגילוי בשעת שינוי שמו של יעקב הייתה התגלות במדרגה רוחנית גבוהה.

השם ישראל

מה המשמעות של השם ישראל? למה חיכו בשמים עד שיהיה אפשר לקרוא לאדם בשם ישראל? נברר את הדברים בשני רבדים. כך כתב המהר"ל בתפארת ישראל (פרק לז):

ויש לפרש גם כן שתי קדושות שיש לישראל, הם; מצות לא תעשה, ומצות עשה. וקדושת מצות עשה יותר קדושה בהם ממצות לא תעשה, כמו שפירשנו זה במקום אחר. כי לכך כל מצות לא תעשה נשים חייבות (קידושין כט א), אשר מציאות הנשים יותר נוטה אל החומר. אבל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות (שם). ולכך מצות עשה דוחה מצות לא תעשה. והם שני קדושות שיש לישראל ... ושתי שמות שיש לישראל; "יעקב" ו"ישראל", הם הנגד אלו ב' קדושות. כי יעקב הוא הקדוש, שנאמר (ישעיה כט, כג) "והקדישו את קדוש יעקב", וכמו שבארנו בכמה מקומות דבר זה. ושם "ישראל" שהוא השם השני, כנגד הקדושה השנית שהיה מנצח את המלאך.

הקדושה ברמתה הנמוכה הינה קדושה פסיבית המנסה לשמור על הקיים. קדושה שאיננה מתמודדת עם המציאות, כפי שיעקב בתחילת דרכו לא התמודד ישירות בהתמודדויות שהיו לו: בקבלת ברכת יצחק, בבריחתו מעשיו ועוד. אולם, ישנה קדושה נעלה יותר, קדושה של עשיה, קדושה של אקטיביות והתמודדות. זוהי קדושת ישראל. בשינוי שמו של יעקב, ההתמודדות הינה התמדדות אקטיבית. כמו כן מסביר המהר"ל את האותיות בשם ישראל (נצח ישראל,י):

לכך שתף שמו בהם, כלומר, שהם דביקים אל השם יתברך, ובזה אין האומות יכולים להם, כאשר שתף השם בשמם. ודבר זה נקרא 'שלשלת', כי השלשלת משלשל ומחבר המפתח שלא יהיה נאבד ממנו. לכך מה ששתף השם יתברך שמו בהם, הוא השלשלת המחבר אותם אל השם יתברך, שלא יהיו נאבדים בין האומות, והם דביקים בו, כדכתיב (דברים ד, ד) "ואתם הדבקים בה' אלקיכם וגו'". ואינו דומה ל"ישמעאל", שאף כי גם אצלו שם "אל", אינו דומה לשם "ישראל", כי נקרא "ישמעאל" שהשם שמע תפילת הגר (בראשית טז, יא). אבל אצל "ישראל", לשון "אל" מורה שיש בהם ענין אלקי, שהרי בשביל זה נקרא יעקב בשם "ישראל" - "שרית עם אלקים ועם אנשים" (בראשית לב, כט). ואם כן שם "ישראל" רוצה לומר שהיה ביעקב ענין אלקי על שם "שרית עם אלקים ותוכל", ולפיכך נקרא זהו 'שתף שמו בשמם'.

שיתוף השם שבין ה' לישראל, הוא החיבור הגמור של עם יראל לה' יתברך. זוהי החותמת של כל יהודי שיש בו את שמו של ה'.

ההבדל בין שינוי השם אצל יעקב לשינוי השם אצל אברהם

נותר רק לברר מדוע מותר לקרוא לאברהם אבינו בשמו הקודם ואסור לעשות כן ליעקב. המהרש"א (ברכות יג,א) ומרן הרב קוק בעין אי"ה (שם) מסבירים באופן דומה. שינוי שמו של אברם לאברהם מציין את האחריות האוניברסלית של אברהם אבנו, את האחריות שיש לכלל ישראל בעולם, וכאשר אדם קורא לאברהם רק בשם אברם, הוא מצמצם את האחריות של אברהם אבינו וצאצאיו רק לאברם.

ב"ה