מעשה אבות סימן לבנים או הכנה לבנים

ב"ה

כניסתו של אברהם אבינו לארץ

מעשה אבות סימן לבנים

          הרמב"ן בפירושו בתחילת פרשת לך לך (יב,ו), כותב יסוד גדול בכל מעשה האבות:

אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בעניין אברהם יצחק ויעקב, והוא עניין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו: "כל מה שאירע לאבות סימן לבנים", ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת, וכולם באים ללמד על העתיד, כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו.

          כל מעשה של האבות הקדושים נועד להיות לסימן למעשים של בניהם, באופן שמעשה האב מהווה יסוד למעשה הבן, כאילו שהאב כבר התחיל את עשיית המעשה, ומעשה הבנים מהווה בבחינת "מכה בפטיש". הרמב"ן משווה את משי האבות למעשים שעשו הנביאים בשעה שהתנבאו כדי להתחיל את קיום נבואתם. מכאן, שכל המעשים שעשה אברהם אבינו בשעת כניסתו לארץ ישראל, נועדו להכין ולהתחיל מעשים דומים של בניו בעתיד.

          לפי זה מסביר הרמב"ן את כל המעשים שעשה אברהם אבינו בשעת כניסתו לארץ, החל משלב הכניסה ועד לירידתו למצרים שנועדה להיות סימן לבנים שיירדו גם הם למצרים. פעמים רבות נוספות לאורך הפרשיות של האבות מסביר הרמב"ן את מעשיהם של האבות לאור יסוד זה, נהמנה רק מעט מהם:

• יעקב שם רווח בין עדר לעדר במשלוח שלו לעשיו, סימן לצרות של בניו שעתידים להיות במרווחים כדי שיוכלו להתאושש בין צרה לצרה.
• הבארות שחפר יצחק מסמלים את בתי המקדש.
• מלחמת אברהם בארבעת המלכים מסמלת את ארבע המלכויות שיתנגדו לעם ישראל.

וכך מסביר הרמב"ן מעשים רבים נוספים של האבות הקדושים.

מעשה אבות – הכנה לבנים

          רש"י הקדוש הולך בדרך שונה מהרמב"ן בהסבר על מעשיו של אברהם אבינו בתחילת הפרשה. לשיטתו, אמנם בכל מקום אליו הלך אברהם אבינו, הוא התפלל על בניו או שהיה קשר אחר למעשים של בניו שעתידים להיות במקום אליו הלך, אבל רש"י לא הזכיר את היסוד של מעשה אבות סימן לבנים. נביא כמה מפירושיו למעשיו של אברהם אבינו ונשאל עליהם:

• על הגעתו לשכם כתב רש"י (יב,ו) "להתפלל על בני יעקב כשיבאו להלחם בשכם". לכאורה לא מובן מדוע רש"י כתב דווקא תפילה על בני יעקב. הרי היו דברים נוספים שאירעו בשכם כפי שכתב רש"י בעצמו (לז,יד): "מקום מוכן לפורענות, שם קלקלו השבטים, שם ענו את דינה, שם נחלקה מלכות בית דוד, שנאמר וילך רחבעם שכמה". מדוע לא התפלל יעקב על חלוקת הממלכה בשכם והסתפק בתפילה על בני יעקב?
• על הגעתו של אברהם מזרחית לבית אל כתב (יב,ח): "נתנבא שעתידין בניו להכשל שם על עון עכן והתפלל שם עליהם". מדוע לא התפלל שם אברהם אבינו על עגל הזהב שהיה בבית אל בתקופת בית המקדש הראשון?
• ובכלל: מדוע לא הסביר רש"י את הירידה למצרים כהכנה לירידת בני ישראל למצרים?[1]

נראה לעניות דעתי, שרש"י מפרש את מעשיו של אברהם אבינו באופן אחר, ומגביל את מעשיו עד לשלב כניסת בני ישראל לארץ ישראל. קריעת הממלכה מבית דוד והעמדת עגל הזהב הם אירועים שאירעו לאחר שלב כיבוש ארץ ישראל על ידי עם ישראל, ואילו רש"י מונה רק את האירועים שאירעו עד לכיבוש ונחלה.

אם נשים לב, נראה שרש"י גם לא מנה אירועים שבהם רוב עם ישראל חטא. על אף שכל ישראל ערבים וכל העם נענש, עכן היה היחיד מהעם שלקח מהשלל.[2] גם אם נסביר ששמעון ולוי לא היו אמורים להרוג את תושבי שכם, האחים האחרים לא השתתפו בכך. לעומת זאת, הכישלונות של קריעת הממלכה מעל בית דוד והעמדת העגלים היו כישלונות של העם כולו ולא נכללו בתפילות אברהם אבינו.

מדוע אם כן התפלל אברהם רק על אירועים שאירעו עד שלב הכניסה לארץ? בעוד שהרמב"ן דיבר על מעשה אבות, רש"י דיבר על תפילות אבות. התפילות של אברהם אבינו נועדו לגרום לכך שכניסתו של עם ישראל לארץ ישראל תיעשה באופן הנכון, הקשור לקדושה ויראת ה'.

מספרים שכאשר הרב דסלר עלה לארץ, הוא אמר בשיעורו הראשון שבדרך כלל כאשר אדם מגיע למקום חדש, הוא מברר על מקומות לינה, על מקומות שניתן לאכול בהם, לעשות קניות וכדומה. כאשר עם ישראל נכנס לארץ ישראל, הדבר הראשון שהוא עושה הוא להגיע למעמד הברכה והקללה בהר גריזים ובהר עיבל לקיים את דברי הברית של ה' לכתוב את התורה על האבנים. על פי דברינו, הכח לכך בא כולו מאברהם אבינו. אברהם התפלל שהמעשים שיעברו על עם ישראל עד ליצירתם לעם יהיו בבחינת עבודת ה'. כאשר בסיס זה קיים, גם אם בעתיד יהיו כישלונות, כישלונות אלו יהיו מבוססים על עם עובד ה', והשפעת אותם כישלונות קטנה יותר.

פעמים רבות אנחנו מדברים על "מעשי אבות". מה ההורים צריכים לעשות כדי שצאצאיהם ימשיכו ללכת בדרך התורה. אין ספק שהמעשים לכשעצמם חשובים ושראוי לתת להם משקל גדול ולהתאמץ עבורם. אך יש משקל גדול גם לתפילות הרבות. ידוע על גדולי ישראל שאמרו על צדיקים גדולים שיצאו מהורים שלא היו יראי שמים, שהסיבה לכך היא שסבתא שלהם בכתה על כך לפני שנים. גם אנחנו – לכל תפילה שלנו להצלחת צאצאינו יש משקל גדול, וכאשר יש את הבסיס של יראת שמים, הדברים עולים לכסא הכבוד ומשפיעים גדולות. לא תמיד יש את התוצאות המיוחלות, אבל מובטח לנו שתפילות אינן חוזרות ריקם.  

[1] על שאלה זו ניתן לענות בפני עצמה ולהסביר שרש"י כתב שהירידה למצרים הייתה בבחינת ניסיון לאברהם אבינו.

[2] יש שמסבירים שיהושע לא היה אמור להקדיש בכלל את השלל לחרם, אבל גם לשיטתם, לא מדובר על חטא אלא על טעות.