קריאת שמות בבריאת העולם

קריאת השמות בבריאת העולם

קריאת שמות הנבראים

לאחר בריאת האור והחושך כתוב שה' קרא להם בשמות. כך גם בארץ והים: קודם מופיעה בריאה ולאחר מכן מופיעה הקריאה בשם. לכאורה, כאשר אדם יוצר יצירה כלשהי, הוא קודם כל מגדיר לעצמו מה הוא רוצה, ורק לאחר מכן הוא יותר את היצירה על פי מה שהגדיר. כאן לכאורה התהליך הפוך: קודם כל היצירה ולאחר מכן קריאת השם. כותב על כך רשב"ם:

תמה על עצמך לפי הפשט למה הוצרך הקדוש ברוך הוא לקרוא לאור בשעת יצירתו יום? אלא כך כתב משה רבינו, כל מה שאנו רואים בדברי המקום יום ולילה כגון יום ולילה לא ישבותו, הוא האור והחשך שנברא ביום ראשון, קורא אותו הקדוש ברוך הוא בכל מקום יום ולילה.

קריאת השם על פי רשב"ם, איננה קריאה שלאחר מעשה, אלא הסבר שבכל מקום שבו כתוב בתורה "יום ולילה", הכוונה לאותו יום ולילה שהקב"ה קרא להם בשם כבר בששת ימי בראשית. כלומר: הקביעה שה' קרא בשמות לאור ולחושך לא נועדה לציין שהקב"ה קרא להם בשמותם לאחר בריאתם, אלא לומר שהקב"ה שעת הבריאה קרא לאור ולחושך בשמות אלו, ולאחר בריאתם ניתן לומר ששמות אלו יישארו אצלם לעולם.

אולם, נסביר את הדברים בצורה קצת שונה. כאשר נמשיך בפרשה, נקראה שאצל האדם התהליך הפוך. קודם ה' מציע (למלאכים) לברוא אדם, "נעשה אדם", ושמו נקרא עליו עוד לפני הבריאה. רק לאחר קריאת השם "אדם", בורא ה' את האדם. אצל בעלי החיים, יש שינוי גדול יותר. האדם הוא שקורא להם בשמותם. מדוע השוני? מדוע ה' לא קרא שמות לבעלי החיים כפי שהוא קרא לאור ולחשוך ולאדם?

נחזור לאור ולחושך. רש"י מביא את דברי חז"ל שה' גנז את האור הגדול לצדיקים לעתיד לבא. כיצד ייתכן שה' ברא את האור ולאחר מכן גנזו? כמו כן צריך לשאול על דברי חז"ל שהובאו ברש"י בתחילת הפרשה, שה' ברא את העולם בתחילה במידת הדין ("ברא אלוקים") ולאחר מכן שיתף את מידת הרחמים. מדוע יש כביכול שינוי בתכנית המקורית?

שלבים בבריאה

            הרמב"ן מסביר שיש שלבים שונים בבריאת העולם. השלב הראשון היא הבריאה. במהלך הבריאה נבראו רק את השמים והארץ יש מאין. כל מה שקיים בעולם חוץ מהשמים והארץ, מקורו בחומרים שמהם נבראו השמים והארץ.

            לאחר מכן יש שלב שנקרא "אמירה", שלב זה הוא הוצאת הדברים אל הפועל. בשלב זה ה' מוציא מאותו חומר ראשוני שהוא ברא בתחילה את היצירה החדשה. ההחלטה שהדבר יתקיים לעולם נקרא "ראיה", "וירא אלוקים כי טוב".

            אולם, יש כנראה שלב נוסף, והיא שלב הקריאה. כיוון שהעולם נברא לוצורך האדם, יש צורך לראות כיצד אותה יצירה אידאלית ואלוקית, משמשת את האדם שנברא. האדם אינו יכול להשתמש באור שברא ה' בתחילה כיוון שהוא לא במדרגה הראויה. האדם גם לא יכול להתקיים בעולם שמתקיים על פי מידת הדין, ולכן היה צורך לשנות מהתכנית המקורית. במקום אחר נרחיב שאלה כיצד ייתכן שה' כביכול שינה מתכניתו.

            אם מטרת בריאת העולם הייתה האדם, ממילא מובן שהוא היחיד ששמו נקרא לפני הבריאה. קריאת השם מציינת את מטרת הבריאה, שהוא האדם. קריאת השם ליצירות האחרות נועדה להגדיר אותם ביחס לאדם: אם זה האור שנגנז והיה צורך בהגדרתו מחדש, ואם זה היחס למים וליבשה, משום שהמים היו קיימים עוד לפני שה' התחיל לברוא את העולם, ומעתה המים וההיפך מהם מוגדרים ביחס לאדם.