ערי מקלט לעתיד לבא

ב"ה

תשעה ערי מקלט

ערי המקלט שבארץ ישראל המורחבת

         הפרשת ערי המקלט מופיעה מספר פעמים בתורה: בפרשת משפטים (שם כתוב רק הדין של עיר מקלט בלא פירוט), פרשת מסעי, ופרשת שופטים. בפרשת שופטים, הציווי כולל מספר תוספות שאינן מופיעות בציוויים הקודמים, מהם למדו חז"ל דינים שונים. נדמה שהתוספת המשמעותית הנלמדת בפרשה זו, נוגעת למספר ערי המקלט שיתווספו לעתיד לבא (דברים יט, ח-ט):

וְאִם יַרְחִיב יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ וְנָתַן לְךָ אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת לַאֲבֹתֶיךָ: כִּי תִשְׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לַעֲשֹׂתָהּ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו כָּל הַיָּמִים וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה.

          התורה מצווה שלעתיד לבא, כאשר עם ישראל יקיים את התורה והמצוות, ה' עתיד להרחיב את גבול ארצם מעבר לארץ שבעת העמים. הרחבה זו טומנת בחובה ציווי להוספת שלוש ערים נוספות, מעבר לששת הערים שבני ישראל הפרישו בשעת הכניסה לארץ ישראל, כך שבסך הכל יהיו תשעה ערי מקלט. הרמב"ן מסביר שיש בציווי זה דבר מיוחד מאוד (שם ח):

והטעם בזה, כי היה הרצון לפניו יתברך שינחיל אותם בימי משה ויהושע השבעה אשר הבטיחם במצרים ובמדבר, כי היה גלוי לפניו שתגיע זכותם לכך, ומפני זה חייב אותם בכל המצות בירושה של אלו, וחייב אותם בשש ערי מקלט והבדילם יהושע, אבל על השלשה הנשארים התנה כי תשמור את כל המצוה לאהבה את השם וללכת בדרכיו וגו', והוא לומר שיקיימו כולם כל התורה כולה. ואין שום מצוה תלויה בכך זולתי שלש הערים האלה. ומה טעם לאמר, כי תשמור ללכת בדרכיו כל הימים תוסיף לך שלש הערים, כי מי יודע מה יהיה אחרי כן כל הימים.

          מצוות הפרשת ערי מקלט הינה המצווה היחידה בתורה כולה, שעם ישראל יזכה לקיים אותה בתוספת מסוימת, רק אם הוא יקיים את התורה כולה. כלומר: אם עם ישראל יקיים את התורה, הוא יזכה שארץ ישראל תתרחב, ואז יהיה עליו להפריש יותר ערי מקלט בחבלי הארץ שיתווספו לארץ ישראל. עלינו להבין: מדוע זכתה מצוות פרשת ערי מקלט להיות כל כך מיוחדת וייחודית, עד שהיא המצווה היחידה שתלויה בקיום התורה על ידי עם ישראל?

ערי מקלט לעתיד לבא

          בכלל עלינו לשאול: מה הטעם שיהיו ערי מקלט לעתיד לבא? הרי לכאורה, אם עם ישראל יקיים מצוות, לא אמורים להיות רוצחים בשגגה? אם כן, מה הצורך בכלל בערי מקלט בחלקים שעתידים להתווסף לארץ ישראל?

          מכאן, שהפרשת ערי מקלט איננה רק פעולה למניעת פעולת נקם של גואל הדם, אלא יש בהפרשת ערי המקלט משמעות גדולה יותר. גם לו היינו חיים במציאות שאין רוצחים בשגגה, עדיין לכאורה התורה הייתה מצווה להפריש ערי מקלט – יתכן שהיא לא הייתה קוראת לערים אלה בשם ערי מקלט, אבל חובת ההפרשה עדיין הייתה קיימת.

ערי לוייה – ערי מקלט

          יסוד זה אנו רואים גם בהבדל שבין מספר ערי המקלט שבעבר הירדן המזרחי למספר ערי המקלט שבעבר הירדן המערבי. בעבר הירדן המזרחי היו שלושה ערי מקלט: בצר, רמות וגולן. בעבר הירדן המערבי היו שלושה ערי מקלט גם כן: חברון, שכם וקדש. הגמרא במסכת מכות (ט,ב) שאלה:

בעבר הירדן תלת, בארץ ישראל תלת?  

          לפי הגמרא, לא ייתכן שמספר ערי המקלט שבעבר הירדן המזרחי יהיה שווה למספר ערי המקלט שבעבר הירדן המערבי, משום שבעבר הירדן המזרחי היו רק שניים וחצי שבטים, ובעבר הירדן המערבי היו תשעה וחצי שבטים. הגמרא שם ענתה על כך שבעבר הירדן המזרחי יש יותר רוצחים, ולכן יש צורך באותו מספר של ערי מקלט שבעבר הירדן המערבי.

אולם, לכאורה שאלת הגמרא איננה במקומה. חוץ מששת ערי המקלט שהוזכרו, היו עוד ארבעים ושניים ערי לוייה שהיו משמשים גם הם לערי מקלט, ולכאורה היו יותר ערי לוייה בעבר הירדן המערבי (בספר יהושע כתוב שבעבר הירדן המערבי הפרישו שלושים ושש מתוך ארבעים ושתיים ערי הלוייה, כך שבעבר הירדן הזרחי היו רק שישה ערי לוייה). אם כן, יש יותר ערי מקלט בעבר הירדן המערבי מאשר בעבר הירדן המזרחי, ושאלת הגמרא לכאורה איננה במקומה!

הרמב"ן (במדבר לה,יד) שאל שאלה זו וענה:

ואני תמה, כי על דעת רז"ל (הכתוב שאמר "ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר", כולם למקלט צוה בהם, והנה היו מהם בארץ כנען ל"ו ערים ובעבר הירדן ו' וכולן קולטות לדעת רז"ל. והנה היו המקלטים לכל ארץ ישראל ביושר והשויה, כי ארבע ערי מקלט יגיעו לשבט, גם חשב שבט מנשה בארץ כנען מפני שרובו שם היה. ואולי בערי המועדה ריבה ה' בעבר הירדן לכבוד משה, שיבדיל הוא חציין, אבל בכללן במדה ובמנין היו.

         על פי הרמב"ן, היחס בין ערי המקלט שבעבר הירדן המזרחי לערי המקלט שבעבר הירדן המערבי, התאים לגודל האוכלוסייה שהייתה בכל מקום, היות וחוץ מששת ערי המקלט, היו את אברעים ושתיים ערי הלויים שקלטו את הרוצחים בשגגה, ורובם היו בעבר הירדן המערבי. רק בששת הערים המרכזיות, הייתה חלוקה שווה בין ערי המקלט בכל אחד מעברי הירדן, על אף שהאוכלוסייה שבעבר הירדן המזרחי היה מועט יותר, וזה לכבודו של משה רבינו שיפריש שלוש ערים.[1]

          אולם, היא הנותנת. מדוע דווקא במצוות הפרשת ערי מקלט ניתן כבוד למשה רבינו וניתנה לו האפשרות להפריש חצי מערי המקלט המרכזיים? מדוע בעניין מצוות אחרות המתקיימות רק לאחר הביאה לארץ, לא ניתן כבוד למשה רבינו? מה מיוחד בערי המקלט שהוא שונה בכך שהיה כל כך חשוב לכבד את משה רבינו בהפרשת מחציתם על אף שהן אינן קולטות את הרוצחים בשגגה?[2]

פעולת ערי המקלט

          לפני שנמשיך במהלך הדברים, נסביר כיצד ערי המקלט פועלים. ראשית, התורה לא קבעה זמן אחיד לכל הרוצחים בשגגה להישאר בעיר המקלט. הרוצח בשגגה נשאר בעיר המקלט עד מותו של הכהן הגדול, דבר שיכול לקרות ממש כמה דקות אחרי שהוא הגיע לעיר המקלט, ומאידך ייתכן שיעברו שנים רבות עד מותו של הכהן הגדול. מדוע קבעה התורה כך? האם לא היה נכון יותר לקבוע שכל רוצח בשגגה צריך להישאר בעיר המקלט למשך זמן קצוב? עונה על כך ספורנו (במדבר לה,כה):

כבר באר שהגלות היא על השוגג. ובהיות מיני השגגות בלתי שוות, כי מהם קרובות לאונס, ומהן קרובות אל המזיד, נתן לגלות זמן בלתי שווה בכל השוגגים. כי מהם שתהיה שגגתו מעט קודם מיתת הכהן, ומהן שימות הרוצח בגלות קודם שימות הכהן, וזה במשפט האל יתברך היודע ועד, שיענוש את השוגג כפי מדרגת שגגתו, כאמרו: "והאלהים אנה לידו".

          הקב"ה בכוונה לא ציווה על תקופה קצובה בעיר המקלט, משום שמדרגת החיוב של האדם משתנה מאדם לאדם. אדם שהיה קרוב לאונס, ייכנס לעיר המקלט זמן קצר לפני מותו של הכהן הגדול, היות וה' ידאג שהוא ייכנס לעיר המקלט זמן קצר לפני מותו של הכהן הגדול. אדם שהיה קרוב יותר למזיד (אך נכלל עדיין בגדר של אונס) יישאר זמן רב יותר בעיר המקלט עד מותו של הכהן הגדול. הספורנו מבסס את דבריו על הפסוק "והאלקים אינה לידו", הוי אומר, הקב"ה דאג שמי שרצח בשגגה, יינצל מגואל הדם מצד אחד, ומאידך יעבור תהליך כל כפרה.[3]

          אולם נותר עדיין לברר: מה התועלת שבבריחה לעיר המקלט? מה עושה עיר המקלט לרוצח בשגגה, שגורם שמעשהו יתכפר? על כך אומר המשך חכמה (במדבר לה,לג):

ובזה גילה סוד העיר מקלט, כי רציחה בשוגג היא טומאת הנפש, וכמפורש בשבועות (ח, א), והישיבה בעיר מקלט הוי כעין טהרת המים - רחיצת הנפש. וטבילה כזאת מועיל לנפש המת, שאם מת עד שלא גלה - מגלין עצמותיו (מכות יא,ב). וטהרה לגמרי הוי כמו טהרה לתרומה, שצריך הערב שמש. כן הכא צריך הערב שמש, וזה מות הכהן הגדול, שזה הערב שמש האמיתי.

          עיר המקלט מהווה מעין "מקווה" בו הרוצח בשגגה נטהר וחטאו מתכפר. משום כך האדם גולה לעיר המקלט גם לאחר שהוא מת, היות ועצמותיו זקוקים לאותו תהליך תיקון וטהרה שהוא לא הספיק לעבור בחייו. המקבילה של הטהרה במקווה, הערב השמש שמהווה את נקודת הזמן שבו נטהר הטמא לאחר טבילתו, מוצא את מקומו במיתת הכהן הגדול, המהווה את זמן הכפרה של הרוצח בשגגה.

          מכאן, שבריחת הרוצח בשגגה, איננה נעשית רק כדי להציל אותו מגואל הדם. הבריחה והשהייה בעיר המקלט נעשים כדי לטהר את הרוצח בשגגה, וההיתר של גואל הדם להרוג את הרוצח מחוץ לעיר המקלט, איננה רק מתוך הכרה עם רגשות הגואל הדם, אלא מהווה מעין זרז על הרוצח לעבור תהליך של טהרה, תחת האיום שהוא עלול למות אם הוא לא יטהר את עצמו.

          היוצא מכל האמור הוא שערי המקלט מהווים מערכת ציבורית לטהרת חוטאים. דומה, שאין מצווה אחת בכל התורה כולה, שהציבור מחויב לטהרה של אדם פרטי שחטא.[4] דווקא משום כך, היה מאוד ראוי שמשה רבינו, המנהיג של כלל ישראל, יתחיל במצווה זו, מתוך דאגה למערכת מוסרית ציבורית הרואה לעצמה חובה לטהר אדם פרטי שחטא, והשקעת משאבים לאומיים במצווה זו.

כך ניתן גם להבין מדוע היה צורך בהפרשת כל ערי המקלט על מנת שהשלושה הראשונים יקלטו את הרוצחים: מערכת הטהרה עובדת כמערכת שלימה, הכוללת את הציבור כולו. ללא פתרון ציבורי כולל לאומה כולה, משני עברי הירדן, המערכת כמערכת לאומית הינה חסרה, ואין מקום לפתרון חלקי במקום מערכת שלימה לכל העם.

ערי מקלט לעתיד לבא

         לכאורה, לא היה ראוי שבעתיד, בזמן ביאת גואל בימינו, לאחר שה' יקיים בנו "ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך", שיהיו ערי מקלט, משום שלכאורה לא יהיו רוצחים. כך מסביר המנחת חינוך (מצווה תק"כ):

דמלך המשיח יכבוש את כל העולם, ויהיה לכל העולם דין ארץ ישראל לכל הקדושות שבארץ ישראל, מכל מקום אין צריך להפריש רק עוד שלשה ככתוב בתורה. והוא גזירת הכתוב, כי מצד הסברא לא יצטרכו לערי מקלט לעתיד לבא כי רק שלום ואמת וטוב יהיה בימי המלך המקוה במהרה בימינו, רק גזירת הכתוב לעשות המצווה הזאת וגזירת הכתוב שיהיה סך הכל תשעה כך נראה.

         שתי קושיות הקשה המנחת חינוך: מה הצורך בכלל בערי מקלט לעתיד לבא – אם לאחר הגאולה יהיה רק שלום ואמת? כמו כן קשה: אם ארץ ישראל עתידה להתפרס על מרחבים גדולים יותר מארץ ישראל המובטחת, היה ראוי לכאורה שהתורה תצווה על הפרשה של ערי מקלט רבים יותר, ומדוע ציוותה להפריש רק תשעה? המנחת חינוך עונה שזו גזירת הכתוב, ובאמת לא יהיה צורך בערי המקלט, ולכן גם מספר איננו חשוב.

          אולם, על פי מה שאמרנו, שערי המקלט מהווים מערכת ציבורית לטהרת הרוצח בשגגה, מובן שיש צורך בקיום המערכת, גם אם בפועל לא ישתמשו בה. עצם הידיעה שיש פתרון למי שרוצח בשגגה, גם היא חשובה כהצבת יעד ומטרה של הציבור לטהר את היחיד שחטא: במקרה זה מדובר על רצח בשגגה, אך מתוך מצווה זו, ניתן ללמוד גם על האחריות הציבורית במקרים נוספים – גם אם התורה לא ציוותה על כך מפורשות. לכן יש צורך גם בהוספת ערי מקלט לארץ ישראל שלעתיד לבא, כדי ללמדנו על העיקרון שגם בחבלי הארץ שמתווספים אלינו, ואחינו מתיישבים שם, נכלל החיוב לדואג למערכת טהרה לטובתם.[5]   

[1] בסוף דבריו כתב הרמב"ן שייתכן לומר שארבעים ושניים הערים לא קלטו את הרוצחים בשגגה, דבר שלכאורה סותר את דברי הגמרא. רדב"ז (חלק ו' סימן ב' אלפים קל"ח) ענה על דבריו שייתכן להעמיד דין זה של קליטת ארבעים ושניים הערים במחלוקת שבין הבבלי והירושלמי, והפירוש השני ברמב"ן נכתב על פי הירושלמי. המשך חכמה (במדבר לה,יג) הסביר שבזמן בית המקדש השני, לא היו ערי לוייה, ומשום כך לא קלטו ארבעים ושתיים הערים, אלא רק שש הערים. לשיטתו, צריך לומר שגם בתקופת בית המקדש השני הפרישו את ששת ערי המקלט, על אף שחלק גדול משני עברי הירדן לא היו בידי עם ישראל.

[2] במשך חכמה (במדבר לה,כח) הסביר שהטעם שערי המקלט שבעבר הירדן המזרחי אינן קולטות עד שיופרשו ערי המקלט שבעבר הירדן המערבי, כדי שלא יברחו הרוצחים מארץ ישראל לחוץ לארץ, וגם משום שהרוצחים בשגגה היו מחכים עד למותו של הכהן הגדול, ואילו אלעזר הכהן שהיה הכהן הגדול בזמן כיבוש הארץ, לא היה יכול למות עד סיום כיבוש הארץ, ולכן היו הרוצחים בשדדה מתייאשים.

[3] ראה מכות ב,ב.

[4] מערכת בתי הדין דומה אולי לערי המקלט, אך היא עדיין איננה מיועדת לטהרת החוטא. אדם שרצח במזיד ומת לפני שבית דין דן אותו, אינו מצווה בקיום עונש כלשהו לטהרתו, בעוד שהרצוח בשוגג נדרש לגלות לעיר מקלט גם לאחר מותו.  

[5] בעניין שאר ארבעים ושתיים ערי מקלט, ראה מנחת חינוך שם בהמשך, מנחת אברהם למו"ר הגר"א שפירא, ח"א, סי' כ'.