סוכה - רוחניות וגשמיות

ב"ה

הסוכה – להעלות את הגשמיות

מצוות סוכה     

מצוות הסוכה היא סוכה מיוחדת במינה. הגמרא במסכת עבודה זרה (ג,א) כתבה שלעתיד לבא הגויים יתבעו לקבל שכר דומה לשכר של עם ישראל, והקב"ה יראה להם שאינם מקיימים מצוות, על ידי שיתן להם את מצוות סוכה:

אמר להן הקדוש ברוך הוא שוטים שבעולם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת אלא אף על פי כן מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה ... מיד כל אחד [ואחד] נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו והקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא ... מיד הקדוש ברוך הוא יושב ומשחק עליהן שנאמר יושב בשמים ישחק וגו' א"ר יצחק אין שחוק לפני הקדוש ברוך הוא אלא אותו היום בלבד

            על גמרא זו קשים כמה דברים:

• מדוע בחר הקב"ה דווקא במצוות סוכה כדי לתת לעובדי כוכבים?
• הגמרא אומרת שמצוות סוכה נחשבת למצווה קלה משום שאין בה חיסרון כיס. אבל קודם כל יתכן שאדם יגיע לידי מצב של חיסרון כיס כדי לבנות סוכה. ושנית, יש עוד הרבה מצוות שאין בהן חיסרון כיס שהיה אפשר לתת לעובדי כוכבים (למשל מצוות שחיטה).
• מדוע באמת בעטו הגויים במצוות סוכה – גם אם היה חם להם? האם היו בועטים גם במצוות אחרות?
• מדוע הקב"ה הוציא עליהם את החמה? הרי מלכתחילה הוא הכשיל אותם, ואם הוא הוציא את החמה, הרי שמצוות סוכה היא כבר לא מצווה קלה?

אף אם נתבונן על הלכות סוכה, נראה שעולות מספר שאלות.

• מצוות סוכה היא אחת המצוות היחידות שצריך בהן כוונה מיוחדת (משנה ברורה ח,יט) וצריך לכוון בה את טעם המצווה "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל". מדוע התייחדה מצוות סוכה (עם מצוות תפילין וציצית) להיות מיוחדת בכך שצריך לכוון לטעם המצווה?
• המשנה הראשונה במסכת סוכה כותבת שסוכה מעל עשרים אמה פסולה, ובגמרא הובאו שלוש דעות לגבי הסיבה לכך, כאשר שיטת רבה היא שאדם צריך לדעת שהוא נמצא בסוכה מסוככת, וכאשר הסוכה גבוהה מעשרים אמה, הוא לא רואה בצורה ברורה את הסכך. מדוע לא ניתן לקבוע דרכים אחרות לכוון לדעת את עובדת היותו של האדם יושב בסוכה, כמו שלט ברוכים הבאים לסוכה וכו'?
• מדוע בכלל צריך דפנות. ידועה המחלוקת בגמרא (יא,ב) בין רבי עקיבא לרבי אלעזר לגבי הסוכות שבהם ה' הושיב את בני ישראל: האם מדובר בענני כבוד[1] או בסוכות של ממש?[2] לשתי השיטות, לא מובן מדוע יש צורך בדפנות. לכאורה היה מספיק סכך כדי לזכור זאת.

צילא דהימנותא

הזוהר מסביר שהסוכות הם צילא דמהימנותא, והצל נעשה על ידי הסכך. מכאן, שהסכך מסמל את הרוחניות, את ההשגחה האלוקית של הקב"ה – לפי שתי השיטות. לעומת זאת, הדפנות מסמלות את ההגנה הגשמית. הסוכה מחברת את הרוחני והגשמי, את הדפנות ואת הסכך. החתם סופר (דרוש א) אומר יותר מכך. הסכך צריך להיות הפסולת של הגורן והיקב, כדי להראות שגם מה שאנחנו אוכלים יכול לשמש למשהו רוחני.

ממילא, הישיבה בסוכה מחייבת כוונה, הבנה של מה שעומד מאחוריה. לא ניתן לשבת בסוכה בלי לראות את הסכך, בלי להבין שמטרת הסוכה היא הגנה אלוקית, צילא דמהימנותא. אלא שההגנה האלוקית היא בעולם הזה ולכן צריך שיהיו גם דפנות – סמל לעולם הזה ולעולם החומר.

הרוחניות מקיימת את העולם

יש הרבה דרכים לחלק את הדעות השונות בעולם: ימין ושמאל, דתי או לא. אך נראה שהחילוק המשמעותי ביותר הוא החזקת החומר על ידי הרוח. רבים יכולים לקבל את העובדה שיש רוחניות, יש שמתעלמים מהרוחניות ורואים רק את החומר, אך השילוב ביניהם, ה"מפליא לעשות", הוא דבר קשה.

האור החיים הקדוש אומר בפרשת בראשית שנקרא עוד מעט שהקב"ה נתן את השבת מכיוון שאחרי כל שישה ימים, צריך יום אחד רוחני שיחזיק את העולם החומרי. הרוחניות הזו איננה נראית בעין, אבל היא קיימת והיא הגורם שמחזיק את העולם. הסוכה בנויה באופן זהה: הסכך שמסמל את הרוחניות והדפנות את הגשמיות.

אומות העולם אינן יכולות להבין את הקשר ביו הרוחניות לגשמיות. יש מהן שרואות רק את הרוחניות כמנותקת מהגשמיות ויש שרואות רק את החומר. לכן הן לא יכולות לקבל את מצוות סוכה, שהיא מצווה קלה, אין צורך להתאמץ מאוד, אך ההבנה העמוקה של מה שמאחוריה נשגבת מבינתם. לכן הקב"ה כביכול הכשיל אותם. הכוונה איננה שהקב"ה בכוונה חימם אותם באופן שהם לא יוכלו לקיים את המצווה, אלא האומות אינן יכולות לקבל הגנה של דבר רוחני על משהו גשמי, ולכן הן אינן מוגנות על ידי הסוכה.

מלחמת חרבות ברזל

          לאחר כשנה של מלחמה שנכפתה עלינו בסוף חג הסוכות של שנה שעברה, נדמה שיש צורך להרחיב בעניין הרוחני. אחלק את דבריי לכמה נקודות למחשבה.

• עם ישראל – עם ישראל כולו קשור בקשר רוחני זה עם זה. בשנה שעברה, בדרשתי בחג ראשון של סוכות, הדגשתי את נושא הערבות בתוך כל החלקים של העם, ואת העובדה שחז"ל ביטלו מצוות דאורייתא בגלל שיש יהודים שלאל מדו ועלולים להיכשל בטלטול של לולב או שופר בשבת. אנחנו מחוייבים לייצר תלכיד של כל העם, בלי לוותר על עקרונותינו, בלי לשתוק, אבל לדאוג לכבד את העם. צורת השיח המפלגת, והרבה פעמים גם הפילוג בלבבות, גורמת לכך שאנחנו לא מצליחים להתלכד לעם אחד. עלינו להכיר שגם אנשים עם דעות פוליטיות שונות משלנו, שייכים עדיין לעם הנפלא שלנו, ועלינו למצוא את הדרך של צעידה יחד. רבים מאלה שנלחמו בשנה האחרונה חושבים אחרת על צביון מדינת ישראל, אבל הם התייצבו ונלחמו בגלל שהמדינה יקרה להם.

הדבר נכון שבעתיים לגבי היחס לאלה שכשלו. גם מי שסובר שכל מי שנכשל צריך ללכת הביתה, לא יתכן שיש פוסטים/קריאות מבזות כנגד הרמטכ"ל או חלק גדול ממשרתי הציבור. ספציפית הרמטכ"ל סיכן את נפשו כל כך הרבה פעמים למען המדינה, והיחס אליו צריך להיות מכבד ואוהב. כל פעם שאני רואה סטטוס שמזלזל בו או קריאה מבזה נגדו, אני כואב פעמיים: על חוסר הכרת הטוב (גם אם הוא אחראי במידת מה לכישלון של שמחת תורה) וגם על חוסר הכבוד שלא מוביל לאף מקום.

• החינוך – עלינו לראות איך אנחנו מרוממים את מצב החינוך בעם ישראל. אחד מחשבונות הנפש שעלינו לעשות הוא חיפוש תשובות לשאלה מדוע היו כל כך הרבה בוגרי החינוך הדתי במסיבת הנובה? מה הם איבדו שהם נאלצו למצוא את מקומם שם? וגם, מדוע הנוער הצעיר, גם הלא דתי, מחפש התעלות במסיבות מעין אלה? אלה עניינים שאנחנו צריכים לתת עליהם את הדעת.
• הדברים נכתבו לפני חיסול סינוואר: רוחניות כוללת בתוכה גם הבנה שההבחנה בין עבר לעתיד נמצאת רק בעולם הזה. בעולם הרוחני, בעולמו של הקב"ה, כל הזמן נמצא תחת סקירה אחת. כמו כן, הנחת היסוד היא שהעולם מתקדם כל הזמן – גם אם יש מהמורות. לכן, על אף הצער מהמתקפה של חמאס ומהתוצאות ההרסניות שלו, לעתיד לבא, כאשר נראה את הכל בפרספקטיבה רחבה, נראה שלאחר המתקפה, עם ישראל ומדינת ישראל נמצאים מבחינה אסטרטגית במקום טוב יותר ממה שהם היו לפני כן.

[1] בעניין ענני הכבוד יש מחלוקת בין רש"י לרשב"ם האם הם הקיפו את בני ישראל מכל הצדדים (רש"י) או רק מלמעלה (רשב"ם).

[2] רש"י בפירושו לתורה כתב שהסוכות הם ענני כבוד. הנצי"ב והשפת אמת כתבו ששני הצדדים אמת. החתם סופר בדרשות שלו (דרוש ב) כתב שהכוונה רק לסוכות ממש.