שבת נחמו

ב"ה

נחמו נחמו עמי

כפילות מילים כביטוי לנבואת ישעיהו

השבת, כידוע לכולם, קוראים את הפטרת "נחמו". הנביא פותח את דברי הנבואה במילים "נחמו נחמו עמי". מדוע היה צריך הנביא לומר את המילים נחמו פעמיים? פעמים רבות מופיע בנביא כפילות וחזרות על דברים שנאמרו, כדי להדגיש את העניין. אולם מהמדרש (ילקוט שמעוני תמג) עולה שיש ייחודיות בנבואתו של ישעיהו, בכך שהוא כופל מילים:

נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם. כתיב: "אהבת צדק ותשנא רשע",[1] רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון פתר קרא בישעיה. אמר ישעיה מטייל הייתי בבית תלמודי "ואשמע את קול ה' אומר וגו'", אמר שלחתי את "עמוס", והיו קורין אותו פסילוס, אמר רבי פנחס למה נקרא שמו עמוס? שהיה עמוס בלשונו, אמרו הניח הקדוש ברוך הוא את עולמו ולא השרה שכינתו אלא על הדין פסילוסא?! על הדין קטיע לישנא?! שלחתי את "מיכה" והיו מכין אותו על הלחי, כמד"א "בשבט יכו על הלחי", מעתה את מי אשלח ומי ילך לנו? ואומר הנני שלחני, אמר לו הקדוש ברוך הוא ישעיהו בני! טרחנים הם, סרבנים הם, מקבל אתה עליך ללקות ולהתבזות מהם? אמר לו על מנת כן גוי נתתי למכים, איני כדאי שאלך בשליחותך אצל בניך, א"ל הקדוש ברוך הוא ישעיה, אהבת צדק, אהבת לצדק את בני, ותשנא רשע, שנאת מלחייבם, על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך, מהו מחבריך, א"ל הקדוש ברוך הוא חייך שכל הנביאים מתנבאים נביא מפי נביא, שנאמר נחה רוח אליהו על אלישע, ורוח משה על שבעים זקנים, אבל אתה מתנבא מפי הגבורה, הה"ד רוח ה' אלהים עלי, ולא עוד אלא שכל הנביאים מתנבאים נבואות פשוטות אבל אתה מתנבא נבואות כפולות עורי עורי, התעוררי התעוררי, שוש אשיש, נחמו נחמו עמי.

          אם כן, הכפילות של "נחמו" איננה הכפילות הרגילה שבה הנביאים חוזרים על דבריהם, שנעשית על ידי הכפלת תוכן צלע של פסוק, או חזרה בפסוק אחד על הנאמר בפסוק הקודם. כפל המילים של ישעיהו, שנעשה בחזרה על אותה מילה פעמיים, ייחודית לישעיהו הנביא, ומבטאת את מעלת נבואתו ביחד לנביאים האחרים. מדוע גדולתו מתבטאת בכפילות המלים ומה המיוחד בכפילות זו?

כפילות – דרגה על גבי דרגה

          המהר"ל (נצח ישראל מט) מסביר את עניין הכפילות של ישעיהו הנביא:

כבר אמרנו לך פעמים הרבה, שכל חטא שבישראל הוא מצד המקרה, ואין חטא מצד עצם צורתן. ולפיכך היה מצדיק ישעיהו את ישראל, ואמר, אף שהם חוטאים מצד המקרה, מכל מקום מצד עצם ישראל הם טובים. כי הצורה בישראל צורה אלקית, ולכך אין חטא בהם מצד עצמן, רק מצד המקרה, דהיינו מצד היצר הרע, כמו שהתבאר למעלה בפרקים הקודמים. וזה היה מורה על מעלת ישעיה הנביא, שהיה לו צורה אלקית גם כן, לכך היה משבח את ישראל מה שצורתן נבדלת. ואמר שאיני כדאי להיות הולך בשליחותך אצל בניך, מפני מעלת הצורה של ישראל שהיא אלקית. ולפיכך אמר, כל הנביאים קבלו נבואתם נביא מפי נביא, וזה כי החומר מסך מבדיל בין השם יתברך ובין הנמצא. לפיכך כל הנביאים שלא היה צורתן כל כך נבדלת מן החומר, היה מבדיל החמרי בין השם יתברך ובין האדם, לכך היה צריך לקבל נבואה שלהם מנביא אחר. אבל ישעיה שהיה נפשו שהיא צורתו נבדלת, ולא היה החומר שלו מסיך ומבדיל בין השם יתברך ובין האדם, אין לו אמצעי, ומקבל הנבואה מן השם יתברך בעצמו.

כאשר דנים במהות של עם ישראל, במעלתו הפנימית, עם ישראל איננו חוטא. כל החטאים שעם ישראל חוטא בהם, נמצאים ברובד החיצוני, במעטפת של עם ישראל. אין אף יהודי שבאמת רוצה לחטוא. לא כולם מבינים זאת. רק אדם שמעלתו אלוקית שניחן בהתבוננות פנימית מעמיקה, יכול להבין את השורש של חטאי עם ישראל.

בכך ישעיהו הנביא שונה משאר הנביאים. מעלתו העליונה, האלוקית, יכולה להתבונן לעומקים שבהם גם אנשי מעלה ונבואה אחרים אינם יכולים להגיע אליהם. לכן, כל אחד מהנביאים האחרים זכה לנבואה רק במסורת, רק כאשר היה מי שלימד אותו איך להתנבא, היות והחומר הבדיל בין הנביאים האחרים לבין ה'. רק ישעיהו שזכה למעלה אלוקית, היה יכול להתנבא ישירות מה', ללא שנביא אחר לימד אותו. עתה עובר המהר"ל להסביר את עניין הכפילות:

ובמדרש, חטאה בכפלים "חטא חטאה ירושלים" (איכה א, ח), ולקו בכפלים "כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאותיה" (ישעיה מ, ב), ומתנחמים בכפלים "נחמו נחמו עמי" (ישעיה מ, א). וביאור זה - כפל חטא של ישראל, כי לפי מעלת צורתן האלקית, אין ראוי שיהיה בישראל חטא. כי האומות שחוטאים מפני שעצמן הם בעלי חומר, לכך לא נחשב החטא שלהם בכפל, כמו החטא של ישראל שנחשב חטאם בכפל, כי הכפל מורה על הצורה. כי אצל האומות הצורה בטילה אצל החומר, ולכך אין להם מדריגה שניה, רק מדריגה חמרית בלבד. אבל ישראל בעצמם יש להם מעלת הצורה, ולכך חטאם בכפל מצד הצורה, שהיא שנית על מדריגת החומר. ולקו בכפלים, פירוש, כשם שחטא שלהם אינו לפי מעלת צורתם הנבדלת, שאין ראוי שיהיה בהם חטא לפי מעלתם הנבדלת, ולכך לקו בכפלים, שכל מכות היה שלא בטבע, כי היו מכות מופלאות ומבדלות גם כן, כפי מדריגת הצורה. וכן מתנחמים בנחמות כפולים. והם נחמות שהם שלא בטבע, וכולם הם נחמות אלקיים שראויים אל מעלת הצורה, והם נקראים 'נחמות כפלים'. כי הדבר שהוא לפי הטבע החמרי הוא ענין אחד, ושלא כטבע הוא כפל, לכך היו דוקא הנחמות כפולות.

          גוי איננו רוחני, אלא חומרי, וזאת לעומת עם ישראל שנמצא במעלה רוחנית. לכן החטאים של עם ישראל נמצאים גם הם בדרגה של רוחניות, לעומת החטאים של הגויים שנמצאים בדרגה חומרית. כפילות מהווה מדרגה על גבי מדרגה. המדרגה הראשונה היא המדרגה החומרית, ומעליה המדרגה הרוחנית. לכן, החטאים של עם ישראל כפולים – הם נמצאים במדרגה הרוחנית שהיא מעל המדרגה החומרית. אולם, גם הגאולה של עם ישראל איננה בדרך הטבע, אלא באה ממקור גבוה יותר, מה' יתברך. לכן גם הגאולה וגם הנחמה, צריכות להיאמר בלשון כפולה, כדי לומר לנו שהן אינן באות מהמדרגה הנמוכה יותר של החומר, אלא מהמדרגה הרוחנית העליונה.

ישעיהו נביא הנחמה

          ישעיהו הנביא היה מסוגל לראות את המעלה הרוחנית של עם ישראל. רבים שואלים: איך אומרים על ישעיהו שהיא נביא נחמה, הרי בספר ישעיהו יש פרקים שלמים שמתארים חורבן ופורענויות? התשובה היא שאם ישעיהו היה נשאר רק בתיאור אותם חטאים, בלי להבין את המעלה האלוקית של עם ישראל, אכן היה ראוי שהוא ייקרא נביא פורענות. אולם, דווקא היכולת של ישעיהו להתבונן ולראות את ההקשר של החטאים של עם ישראל, להבין את המעלה האלוקית של עם ישראל, ובעקבות זאת להבין שהמעלה האלוקית של עם ישראל היא שגורמת לחומרת חטאיהם, ומצד שני גם להכרח בגאולה האלוקית – זוהי הנחמה בנבואותיו של ישעיהו. לכן הוא מתנבא בכפילות, להראות שכל מה שקשור לעם ישראל נובע ממעלתו האלוקית.

נחמה – המבט הכולל

          כשם שהסתכלות מעמיקה בחטאיהם של עם ישראל, מובילה להכרה במעלתם האלוקית, כך גם הנחמה האמיתית, נובעת מסתכלות מעמיקה ורחבה יותר מהפורענות עצמה. נביא את דברי השפת אמת (ויצא תרנ"ח):

לרמוז כי אות ו' שהיא כח התורה מחבר היה הוה ויהיה. ולכן כשיתקיימו ההבטחות אז יתברר למפרע כי הכל הי' לטובה. ולכן נקרא הקדוש ברוך הוא בעל הנחמות כי הנחמות של בני אדם א"י לתקן כל הצער העבר. אבל הנחמה שיהי' מהקב"ה יהי' מהופך כל הצער לטובה. והגם כי אין אנו מבינים איך יהי' מתהפך מה שעבר לפי שאנחנו בתוך הטבע והזמן. אבל לעתיד נראה ונבין זה ההיפוך לטובה.

          יש משהו ייחודי בשפה העברית (לפחות המקראית), והיא שו' ההיפוך יכול להפוך עתיד לעבר וכדומה. הדבר מראה שמבחינת התורה האלוקית, המגבלה של הזמן איננה קיימת (כמובן שיש משמעות מאוד גודלה לזמנים כמו שרואים בציווי על המועדים, אך הכוונה למגבלה של ההפרדה בין הזמנים השונים). קיימא לן שדבר רוחני איננו מוגבל בזמן או במקום, ומו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל היה מצוטט הרבה את הרב שם טוב גפן שטען שעניין הזמן הוא סובייקטיבי ותלוי באדם, וממילא כל מדידת הזמנים בעולם מתחילה רק אחרי שהאדם נוצר.

          כאשר לאדם יש פרספקטיבה של הזמן כולו, כפי שמלמדת אותנו התורה, הוא יכול להתנחם, היות והוא מבין שכל פורענות גורמת לטוב. בשעת הפורענות, קשה להבין כיצד היא מקדמת את העולם, אולם כשם שישעיהו הנביא הבין לעומק את החטא של עם ישראל ואת מהות הגאולה האלוקית, כך אדם בעל מעלה מבין שכל פורענות מביאה איתה טוב, ובכך נחמתו.

          יה"ר שנזכה לראות בנחמה השלמה של עם ישראל.

[1] פסוק מספר תהילים: "אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ".