לתפארת מדינת ישראל כולה

מבט אופטימי על מדינת ישראל לקראת שנתה השבעים וחמש על פי שאלות שנשאלתי

הרב יוסי ברינר | ג' אייר תשפ"ג

ולתפארת מדינת ישראל – כולה

תשובות לשאלות שנשאלתי לאחרונה

 

שלום הרב, אני מיואש.

מיואש? מדוע?

המדינה הולכת להתפרק! אומרים שהמדינה לא תחזיק מעמד עוד הרבה זמן ויש כאלה שמדברים על מלחמת אחים.

צריך לעשות סדר בדברים. יש ויכוח נוקב ובריא בעם לגבי האיזונים הרצויים בין הרשויות השונות. זה נכון שתוך כדי ויכוח נאמרים על ידי אנשים דברים קיצוניים או שלפעמים גם עושים מעשים שהם קצת קיצוניים, אבל בתמונה הכוללת, המדינה ב"ה קיימת וחזקה, האהבה למדינת ישראל ולעם ישראל קיימת אצל רוב מוחלט של עם ישראל – גם אלה שמתווכחים ולפעמים גם עוברים את הגבולות, וב"ה המהלך האלוקי של שיבת עם ישראל לארצו ממשיך גם תוך כדי ויכוחים נוקבים כאלה. יש לעם ישראל עוד תפקידים רבים: להיות אור לגויים, לבנות את בית המקדש, כך שעוד לא סיימנו את תפקידנו ... אז קדימה לעבודה.

לפני כמה שנים הייתי במילואים בחנוכה ולאחר יום האימונים המפרך, המפקד שלי כינס את כולנו למעגל ואמר שכיוון שאנחנו נמצאים בחנוכה, כל אחד יגיד נס אישי שקרה לו כמו שקרה למכבים. אחד אמר שהוא ניצל מתאונה, אחד סיפר על נס רפואי. אמרתי שמבחינתי הנס הכי גדול שקרה לי הוא שאני יכול ללבוש את מדי צה"ל, דבר שנמנע מדורות רבים של יהודים. הנס הזה לא נעשה לנו סתם, זו תכנית אלוקית שממש מתממשת לנגד עינינו, למרות שיש גם אתגרים וקשיים בדרך.

אבל מעולם לא היה קיטוב כזה בעם

אני לא בטוח בכלל. מדינת ישראל הוקמה למרות הקיטוב והשנאה שהיו בין הקבוצות השונות – די להזכיר את הסזון ואת האלטלנה, וגם רציחת יהודים מצד הלח"י. לפני כשלושים שנה חווינו טראומה נוראית כשראש ממשלה נרצח בידי יהודי. בכל התקופות המאתגרות האלה שבהן היה קיטוב -  המדינה נוסדה והמשיכה להתקדם, וזאת בזכות סייעתא דשמיא ורוב מוחלט של העם שמעוניין לחיות זה לצד זה, תוך בירור המחלוקות. לצערנו, העם היהודי יודע להיות מקוטב מאוד, אך הוא יודע גם להתאחד ולבנות ביחד, ואני סבור שרוב האנשים במדינה רואים כך את הדברים.

ויש כאלה שרוצים להחריב את המדינה בגלל שהם הפסידו בבחירות

יתכן ויש גם קבוצה קטנה כזאת. רוב האנשים שמפגינים (שזו זכות וחובה לגיטימית במדינה דמוקרטית), הם אנשים שכואב להם, אם מפני שאינם מבינים את מהלכי הממשלה או שהם מבינים ומתנגדים אליה. זו גם זכות לגיטימית של אדם שבנה אימפריה כלכלית ותורם לכלכלת המדינה, לנסות ללחוץ שהדברים יילכו בכיוון שלו, בעיקר כשהוא רואה לנגד עיניו את החורבן במדינה לשיטתו. זו לא המצאה עכשווית ש"בעל המאה הוא בעל הדעה". ברור שהיינו רוצים שהשיח יהיה מכבד יותר, שאנשים לא יעשו מעשים קיצוניים. אבל בסך הכל כשכואב לאנשים והם רוצים לשנות, צריך לכבד אותם על כך ולנסות להשפיע עליהם שלמרות שהדברים אינם מתנהלים לרוחם, עדיף להפסיד בקרב (שינוי באיזון במערכת המשפט) ולנצח במלחמה (מדינה יהודית בארץ ישראל). אבל כל עוד הם סבורים שהמהפיכה המשפטית היא חורבן הארץ – עליהם להשתמש גם בכלים האלה כדי למנוע את החורבן.

באופן אישי הזדעזעתי לשמוע איך מדברים על חיילים שביום יום סיכנו את עצמם למען מדינת ישראל, ולא משנה באיזה צד פוליטי הם שייכים. ניקח את מחאת הטייסים – מדובר על קבוצת אנשים איכותית שסיכנה את עצמה למען המדינה. אנחנו עומדים לפני יום הזיכרון לחללי צה"ל ומכבדים את הנופלים. צריך לזכור שההבדל בין טיל שפגע והרג חייל לבין חייל אחר שחזר מאותה משימה יכולה להיות רק כמה מילימטרים, ובכל זאת החיילים יצאו להילחם למען המדינה, וברור שאכפת להם! איך אפשר לזלזל בהם? צריך למצוא את המאחד, את הדרך להגיע להידברות ולכבד זה את זה.

כשם שאסור בשום פנים ואופן שבן יירד לרמה של הבן שלו בשעת מריבה וייקח את הדברים אישית, אלא הוא צריך להיות המבוגר האחראי (על אף שלפעמים זה מתסכל), כך גם על כל אחד מאיתנו להשתדל לא לרדת לרמות נמוכות שלצערי יש אנשים שיורדים אליהם תוך כדי הויכוח. אבל זה לא רק במילים שנאמרות אלא גם בגישה. כאשר מסתכלים על התמונה הכוללת, רואים שיש כל כך הרבה מה להודות לה', וזה לא סותר שעלינו לנסות להתקדם גם בתחומים שמאתגרים יותר.

אבל הצבעתי בבחירות כדי שיעבירו רפורמה ולא מעבירים ...

האתר הזה איננו פוליטי, ועל אף שגם אני הצבעתי לצד שתומך ברפורמה במערכת המשפט, אני חושב שזה לא העניין. צריך להסתכל על הדברים ממבט גבוה יותר – מבחינה רוחנית. הרב קוק זצ"ל הסביר יסוד חשוב, שהקב"ה מגביל כח מסוים מלצאת אל הפועל אם לא יממשו אותו באופן הראוי, כך שאנחנו, מי שאמורים להוציא אותו אל הפועל, צריכים לנקות ולטייב את הכח כדי שייצא באופן הראוי. הדברים נכונים לגבי כל החלומות שלנו לגבי האופן שבו אמורה להתנהל מדינת ישראל ולגבי כל ההתנהלות שלנו כאנשים פרטיים.

אינני יודע בדיוק את הסיבה הרוחנית לכך שלא זכינו לתקן את מערכת המשפט. אבל ייתכן מאוד שאם נסתכל על הדרישות שלנו, נראה שעוד לא הגענו אל המנוחה והנחלה מבחינת מערכת המשפט שאנחנו שואפים אליה. האם אנחנו שואפים להקמת הסנהדרין? האם היו מתקיימות הפגנות בעד רפורמה משפטית של הקמת מערכת משפט על פי התורה? יתירה מכך: במערכת המשפט שנמצאת פחות או יותר בשליטת הקבוצות המרכיבות את הממשלה של היום – מערכת בתי הדין: האם תמיד נבחרים הדיינים הראויים ביותר או שהבחירות נעשות על פי מפתח של זהויות ודילים פוליטיים?

לכן, אם אנחנו באמת רוצים לעשות שינוי בכל דבר בעולם, אנחנו צריכים לשאוף שנוציא אותה אל הפועל ברובד העמוק והנקי ביותר, באופן שהתורה רוצה שזה ייצא אל הפועל. כל עוד ההסתכלות שלנו תהיה חלקית, רדודה ואני כמעט מרשה לעצמי לומר אנוכית, הקב"ה יגביל את הוצאת הכוח אל הפועל. לכן, במקום להאשים קבוצות פוליטיות, אני חושב שיש לנו תפקיד גדול, של להסתכל פנימה, לראות מה אנחנו עדיין צריכים לתקן ברצונות שלנו, בדרישות שלנו, ורק לאחר מכן לנסות גם להשפיע על אחרים – כמובן בדרכי נעם.

אבל ראינו שהם רק רוצים להפיל את הממשלה – גם אחרי עצירת הרפורמה הם ממשיכים להפגין, גם על חוק הגיוס

קודם כל זה לגיטימי מאוד לנסות להפיל ממשלה שאתה חושב שאינה טובה למדינת ישראל. אבל דווקא הדוגמה של חוק הגיוס היא דוגמה מצויינת לדברים שאמרתי לפני כן. גם כותב שורות אלו סבור שלימוד תורה הוא ערך גדול, ועם ישראל צריך אנשים שיהיו שקועים יום ולילה בלימוד תורה ללא כל משימה נוספת בחייהם – אך מדובר על יחידי סגולה. עם ישראל צריך גם צבא כדי שיגן עליו, ומאוד חשוב שבצבא יהיו גם שומרי תורה ומצוות. השאלה היא תמיד איפה האיזון (כמו במערכת המשפט).

ראשית, חלק גדול מהעם איננו מבין את הצורך בלומדי תורה, כשם שאינו מבין את הצורך לשמור שבת. אולם, יש כאן משהו עמוק יותר. לו יצוייר שרק מי ששקוע באמת בלימוד תורה היה מקבל פטור, היו רבים שהיו מתנגדים לפטור אותם משירות צבאי, אך היו גם רבים שהיו מסכימים לפטור אותם. אולם, לא כל מי שנולד חרדי באמת שקוע בתורה (ואגב, רבים מהם כן מתגייסים) וגם לא מסוגל להיות שקוע בתורה. לפטור אדם מהצבא רק בגלל שהוא נולד לקבוצה מסויימת באוכלוסיה זו בדיוק דוגמה של הוצאת אידאל אלוקי בצורה מעוותת עליה דיברנו קודם. כאשר חז"ל ורבותינו פטרו את בני הישיבות מהצבא, הם פטרו אותם בגלל הצורך שיהיו שקועים יום ולילה בלימוד, לא בגלל שהם שייכים לקבוצה פריבילגית.

ושוב, אני לא מדבר על הצד המעשי-פוליטי של מה שצריך לעשות בפועל. אני רק אומר שמבחינת האמת יש צדק בטענה שהממשלה שמנצלת את הכח שלה לעוות ולגרום לאי שוויון, ומדובר על עיוות של אידאל שהוא נכון בבסיסו, ועלינו לחנך לטהר את עצמינו יותר.

אבל גם אם היינו עוצרים כאן, עדיין אין על מה להודות לה'? אין הרבה טוב במדינה? לאורך כל הממשלות, הממשלה לא הייתה התורמת הגדולה ביותר למוסדות תורה? אסור שהקשיים או המחלוקות יעיבו על הפלא הגדול הזה שנקרא מדינת ישראל שזכינו להקמתה אחרי אלפיים שנות גלות. באופן אישי, אני מאוהב בה עד עמקי נשמתי.

אז מה עלינו לעשות?

יש שלושה דברים שאני חושב שחיוניים שנעשה.

  • כפי שדיברתי לפני כן, חשוב שנזקק את הרצונות והמעשים שלנו. כל עוד לא נעמיק, נלטש ונברר אותם, אנחנו נגלה שהם לא יוכלו לבא לידי ביטוי. ויש לפנינו עוד עבודה רבה – יש בית מקדש לבנות, החזרת כל עם ישראל לארצו ובאמת להיות אור לגויים.
  • לענ"ד מה שהכי דחוף כרגע מבחינה לאומית, אבל זה צריך לקבל גושפנקא של גדולים ממני, זה ליצור מערכת של כללים של האופן שבו מכריעים מחלוקות במדינת ישראל. מהם הגבולות של מחאה אצל כל צד? איך מכריעים בחילוקי הדעות? ייתכן שיש צורך גם להגדיר שמהלכים דרסטיים צריכים הסכמה רחבה בעם, אם על ידי משאל עם או על ידי קביעה שצריך הסכמה רחבה בכנסת.
  • הוקעת בעלי המחלוקת. הנזק של בעלי המחלוקת (משני הצדדים) בכל העניין הזה הוא עצום.

אבל מעלילים עלינו עלילות. הנה טוענים בעקבות הסרטון של אולפנת ... שאנחנו גזעניים

כאן, כאדם שמלמד במוסדות חינוך, אני יכול להיות חד יותר, בלי להתייחס לסרטון הספציפי ואתעלם מכך שיש באמת מעטים שמחפשים לזרוע מחלוקת (כפי שציינתי בדבריי לפני כן).

באופן כללי יש בעיה עם ההכתרות במוסדות החינוך. לפעמים נדמה שבפורים הכל מותר. לפעמים יש בקרה כלשהי של הצוות (שוב, אני לא מתייחס לאולפנה הספציפית שאינני יודע מה קרה שם), ולפעמים גם באותם מקרים שיש בהם בקרה, הצוות נגרר אחרי התלמידים. אנחנו צריכים לשאוף שההכתרות יהיו מצחיקות מצד אחד, אבל מצד שני מכבדות (ובפעם השלישית בכתיבה ועוד יותר בתשובות בע"פ אינני מתייחס כרגע לסרטון הספציפי).

כמו כן, לא צריך לפרסם כל דבר שאנחנו עושים. זה נכון כאשר אנחנו עושים מעשה טוב, או אפילו מעשה ניטרלי. הריצה הזו לפרסם כל דבר בסטטוס או ברשת היא נוראית ומובילה לכשלונות.

שני הדברים גם יחד, השמירה על תוכן איכותי של הכתרות וחוסר החצנה של כל דבר הם דברים שכדאי ללמוד מהרעש שעלה מהמעשה הזה, ואולי זה מה שהקב"ה רצה ללמד אותנו בסערה הזו.

ושוב, למרות כל הקשיים – האם אפשר לוותר על המדינה המופלאה שלנו? האם זו הדרך לסכם שבעים וחמש שנים של בניי הארץ? של הצלת חיים יהודים? צריך רק קצת פרופורציות בחיים.

יהיה רצון שנזכה להשלמת הגאולה! עם ישראל חי! תחי מדינת ישראל!

 

סוכה - רוחניות וגשמיות

הסוכה מסמלת את החיבור בין הרוחניות לגשמיות לקחים משנת מלחמה של חרבות ברזל
אוצר לדרך - אמונה

הברית, ההפרה והתקומה - לפרשות ניצבים וילך

מדוע משה רבינו כינס את עם ישראל והעביר אותו בברית שידע שהיא תופר? כיצד לומדים מהפסוקים שמדברים על עבודה זרה של עם ישראל על תחיית המתים?
אוצר לדרך - אמונה

איוב פרק ט

ביאור אוצר המקרא לספר איוב פרק ט אוצר המקרא הוא קיצור של אוצר מפרשי התנ"ך יהי רצון שהלימוד מפרק זה יהיה לעילוי נשמת תלמידי היקר יונתן אהרון גרינבלט הי"ד נפל בעת הלחימה בעזה תובב"א
אוצר המקרא על התנך

שאלות בנושא השעה

תשובות לחלק מהשאלות שנשאלתי לאחרונה
אוצר לדרך - אמונה