צו השעה - אחדות בעמינו

אחדות בעם ישראל

מו"ר הגאון הרב אברהם שפירא היה אומר שלשמוע בקול ה' זו גם עצה טובה. כאשר רחל ולאה אמרו ליעקב שהן נחשבות לנכריות בבית אביהן, הן בעצם אמרו לו שמעבר לצורך לקיים את ציווי ה' ולחזור לארץ כנען, יש בחזרה לארץ גם מימד פרקטי של התנתקות מאביהן שמתכחש לקיומן.

בתקופה האחרונה, היו רבים שניסו לומר שההתמודדויות היום כבר אינן לאומיות. עדיף ממשלה שנתמכת על ידי ערבים מאשר ממשלה עם אחינו היהודים שחושבים אחרת ממנו. היו אנשים (ולצערי גם רבנים), שאמרו שמערכת הערכים שלנו, הדתיים והחרדים, קרובה יותר למערכת הערכים של הערבים, ולכן עדיף לשבת איתם בממשלה, במקום לשבת עם אנשי שמאל שהמרחק בין עולם הערכים שלהם ועולם הערכים הדתי גדול.

ישנם דיונים גדולים בפוסקים לגבי ההיתר של נכרים להיבחר לכנסת (ראה למשל בעמוד הימיני למו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל סימן יב). אולם, גם ההיתר ההלכתי המבוסס ביותר, לא יכול לסתור את הערך הגדול ביותר של מדינת ישראל – מדינה בלשטון יהודים: לקרוא בשם ה' בעולם. רק עם אחד נסחר לקרוא בשם ה' ולסחוף את העולם כולו אחריו. לא ייתכן לבסס את השלטון על גויים, וכביכול להתחבר יחד איתם על מנת להילחם באידאות של אחינו שנמצאים בשמאל – גם אם האידאות כפי שמופיעות אצלן מסוכנות. הידיעה שאנחנו כיהודים, כולנו בני עם אחד, ושהארץ ניתנה לנו על ידי הקב"ה (והייתה לכך גם הסכמה של האומות המאוחדות), איננה יכולה להתבטל משום שמאן דהו חשב שיותר נח להקים קואליציה עם גויים – גם לו לא היו אויבים.

נכון, העבודה קשה יותר. המלחמה באידאות המיוצגות על יד השמאל והליברליזם הקיצוני קשה יותר ומצריך סבלנות והצמחת אנשי רוח שיוכלו להתמודד עם השקפת עולמם. אך התמודדות זו מתוך הכרת ערכם של אחינו חשובה פי כמה מאשר בניית קואליציה, הן אידיאולוגי והן בממשלה, ובכך להפנות עורף לאחינו ולהצטרף לאויבינו.

במציאות של טשטוש ההכרה הלאומית דווקא על ידי הימין, הקב"ה גירה בנו את הדב. הוא הראה לנו שאנחנו כיהודים עדיין נרדפים בארצנו, שמערכת הערכים שלנו קרובה יותר אל אחינו שבשמאל: בקידוש חיי אדם, בהתנגדות לאלימות, ובסולידריות של הרוב המוחלט של היהודים היושבים בארצנו הקדושה. ה"מכה" בכנף שחטפנו, חייבת לעורר אותנו להבנה שחיינו כאן בארץ ישראל מבוססים על אחדות בין כל היהודים המרגישים חלק מעם אחד, ושצריך לעשות מאמצים גדולים כדי לראות איך אנחנו פועלים יחד כדי לבנות את המדינה שכל כך יקרה לנו. כמו בפעמים רבות אחרות, האידאולוגיה והפרקטיקה שלובים זה בזה.

ולסיום נאחל רפואה שלמה לכל הפצועים ותנחומים למשפחות שאיבדו את יקירהן.