שחיטת הפרה האדומה - על ידי מי

שחיטת פרה אדומה – במי?

מחלוקת התנאים לגבי זהות שוחט הפרה האדומה

          כאשר התורה מצווה על שחיטת הפרה האדומה (במדבר יט,ג) , היא כותבת שהשחיטה צריכה להיעשות על ידי אלעזר הכהן, וזאת למרות שאהרון הכהן הגדול עדיין היה חי:

וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו.

          בספרי (יט,ח) מובאות דעות שונות לגבי הזהות של הכהן השוחט את הפרה האדומה:

"ונתתם אותה אל אלעזר הכהן". בא הכתוב ולימד על הפרה שתהא נעשית בסגן. תדע שכן הוא, שהרי אהרן קיים, ואלעזר שורף את הפרה. "ונתתם אותה אל אלעזר הכהן". זו נעשית באלעזר, ושאר כל הפרות בכהן גדול דברי ר' מאיר. ר' יוסי בר' יהודה ור' שמעון ור' אליעזר בן יעקב אומר: זו נעשית באלעזר, ושאר כל הפרות בין בכהן גדול ובין בכהן הדיוט.

          ר' מאיר סובר שרק הפרה האדומה הראשונה נשחטה על ידי אלעזר, ואילו שאר הפרות האדומות אמורות להישחט על ידי כהן גדול. לעומתו סוברים ר' יוסי בר' יהודה, ר' שמעון ור' אליעזר בן יעקב, שרק הפרה האדומה הראשונה נשחטה על ידי אלעזר, ואילו שאר הפרות האדומות נשחטות על ידי כהן כלשהו, ואין זה משנה אם מדובר על הכהן הגדול או על הכהן ההדיוט. אולם, כל הדעות סוברות שהפרה האדומה הראשונה הינה ייחודית, ונשחטת על ידי אלעזר, והמחלוקת היא רק לגבי הפרות האדומות שיבואו מכאן ואילך: האם צריך דווקא כהן גדול שישחט אותה, שאו שניתן לעשות זאת על ידי כהן הדיוט?

          במשנה (פרה ד,א) אין התייחסות לכך שהפרה הראשונה נשחטה על ידי אלעזר, אך ישנה מחלוקת תנאים האם הפרות האדומות צריכות להיעשות על ידי הכהן הגדול:

ושלא בכהן גדול פסולה ר' יהודה מכשיר. ומחוסר בגדים פסולה ובכלי לבן היתה נעשית.[1]

          כך גם בגמרא (יומא מב,ב) הובאה ברייתא:

ונתתם אתה אל אלעזר הכהן - אותה לאלעזר ולא לדורות לאלעזר. איכא דאמרי: לדורות בכהן גדול, ואיכא דאמרי לדורות בכהן הדיוט.

          מכל המקורות הללו יוצא, שהפרה האדומה הראשונה הייתה ייחודית בכך שהציווי היה שאלעזר יהיה זה שישחט אותה, ורק לדורות נחלקו התנאים האם שחיטת הפרה האדומה כשרה דווקא בכהן הגדול, או שגם כהן הדיוט יכול לשחוט אותה.[2]        

השיטות השונות בפרשנים

רש"י (שם) כתב על הפרה האדומה:

מצותה בסגן.

לכאורה משמע מדבריו שמצוות הפרה האדומה הינה על ידי הסגן: לא רק הפרה האדומה הראשונה, אלא כל הפרות האדומות נשחטות על ידי הסגן. אולם, רמב"ן במקום הסביר שלא מדובר על ציווי לדורות, שכן בספרי מוסכם על שתי השיטות שמכאן ואילך אין מצווה שדווקא הסגן הוא שישחט את הפרה האדומה. יתכן אפילו לומר שלשיטת ר' מאיר, אסור לסגן לשחוט את הפרה. ממשיך רמב"ן ומונה שלוש תשובות לשאלה מדוע את הפרה הראשונה לא נשחטה על ידי אהרון:

ולא נתנה לאהרן, ואולי הוא לגדולתו כי הוא קדוש ה' וחסידו המכפר במקדשו ולא רצה ליתן לו עבודת חוץ, או היה להכתיר אלעזר ולחנכו בחיי אביו במצווה אחת מן המצוות של כהונה גדולה, או היה לעונש העגל כדברי רבי משה הדרשן.

          תשובה ראשונה: פרה אדומה היא עבודת חוץ, ולכן הקב"ה לא רצה לתת לאהרון עבודה שאיננה נעשית בתוך המשכן. תשובה שניה: על ידי שחיטת הפרה האדומה, חינכו את אלעזר בחיי אביו באחד התפקידים המיועדים לכהן הגדול. תשובה שלישית (המובאת גם ברש"י): ה' מנע מאהרון את שחיטת הפרה האדומה, היות ובשחיטת הפרה יש משום כפרה על חטא העגל, ולאהרון היה חלקיק שבחלקיק בחטא זה, ולכן אין ראוי שהוא יהיה קשור לכפרה. ממשיך הרמב"ן בדבריו:

והנה עשה הקדוש ברוך הוא גם אהרן נביא במצווה הזאת, והוא ומשה רבינו יתנו אותה לאלעזר שהוא גדול הכהונה אחרי אהרן והוא המשוח בשמן המשחה, וזה רמז לדורות שתעשה בגדול הכהונה והוא הכהן הגדול. וכן שנינו (פרה פ"ד מ"א) פרת חטאת ששחטה שלא בכהן גדול פסולה, ורבי יהודה מכשיר.

          לשיטת הרמב"ן, לדורות הבאים, מצווה שהפרה האדומה תיעשה דווקא על ידי הכהן הגדול. כך פסק לפי שיטת תנא קמא במשנה במסכת פרה. גם את הברייתא שהובאה בגמרא במסכת יומא הסביר על פי שיטה זו:

ובגמרא במסכת יומא (מב ב), ונתתם אותה אל אלעזר הכהן אותה אל אלעזר ולא לדורות לאלעזר, איכא דאמרי לדורות בכהן הדיוט, ואיכא דאמרי לדורות בכהן גדול, והוא סתם משנתינו והנכון בטעם.

          בסוף דבריו, הסביר הרמב"ן את השיטה האומרת שכהן הדיוט כשר לשחיטת פרה אדומה לדורות:

ולדברי האומר לדורות בכהן הדיוט, צוה באלעזר לפי שלא היה שם כהן אחר, כי אינו הגון שיהיה אחיו הקטן קודם אליו.

          כלומר: לפי הרמב"ן, כל המקורות האומרים שהפרה האדומה הראשונה נשחטה על ידי אלעזר משום שהוא היה סגן הכהן הגדול, סוברות שלדורות הפרה צריכה להיעשות דווקא על ידי הכהן הגדול, ולפי הרמב"ן, כך גם נפסק להלכה. לפי השיטה הסוברת שלדורות ניתן לשחוט את הפרה האדומה על ידי כהן הדיוט, לא ניתן לומר שהציווי היה שהפרה הראשונה תישחט על ידי אלעזר משום שהוא היה הסגן, שהרי אם כך, התורה שללה את השחיטה מכהן הדיוט, ורק מי שמעל לדרגת כהן הדיוט (סגן או כהן גדול) יכולים לשחוט. לכן הסביר שהשיטה הסוברת שמותר לשחוט פרה אדומה על ידי כהן הדיוט, סוברת גם שאלעזר צווה בשחיטת הפרה הראשונה מתוקף היותו כהן הדיוט, משום שאחיו קטן יותר ממנו, ולכן הוא הכהן היחיד שנשאר (חוץ מאהרון שהיה כהן גדול).

שיטת הרמב"ם

          הרמב"ם (פרה אדומה א,יא) פסק שלדורות מותר שהפרה האדומה תישחט על ידי כהן הדיוט:

אף כהן הדיוט כשר לשרפת הפרה שנאמר ונתתם אותה אל אלעזר הכהן ועדיין אהרן היה קיים, ומפי השמועה למדו זו נעשית באלעזר ושאר כל הפרות בין בכהן גדול בין בכהן הדיוט.

          מדברי הרמב"ם אנו רואים שהוא פירש את הפסוקים באופן דומה לסוף דבריו של הרמב"ן. התורה הטילה דווקא על אלעזר לשחוט את הפרה האדומה, לא משום היותו סגן הכהן הגדול, אלא כדי להכשיר אפילו את אלעזר שלא היה הכהן הגדול, ומכאן שלדורות ניתן לשחוט את הפרה האדומה על ידי כהן הדיוט.

          המרחשת הביא סיוע לדברי הרמב"ם מהגמרא במסכת חולין (כט,ב):

אמר רבא: אי קשיא לי הא קשיא לי, למאן דאמר אינה לשחיטה אלא בסוף, לפלוג בהכשרה דפרה, כגון דשחטוה בתרי גברי.

          רבא הקשה על השיטה הסוברת שפעולת השחיטה מתבצעת רק בסוף הליך השחיטה (בניגוד לשיטה הסוברת שפעולת השחיטה אורכת לאורך כל זמן השחיטה), שניתן להעמיד את המקרה המובא בגמרא (שלפני כן), במקרה ששני בני אדם שחטו את הפרה האדומה. אם פרה אדומה כשרה בשחיטה רק על ידי הכהן הגדול, כיצד ניתן לומר שהיא נשחטה על ידי שני בני אדם? מכאן הביא המרחשת ראיה לשיטת הרמב"ם שפרה אדומה יכולה להישחט על ידי כהן הדיוט. אולם, בהמשך דבריו דחה ראיה זו:

אבל שוב התבוננתי שיש לדחות כיון דקיימינן כאן בחולין למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף א"כ שפיר משכחת לה דגברא קמא הוי כהן הדיוט וגברא בתרא כה"ג, וכיון שאינה לשחיטה אלב"ס לא מיפסלא תחלת שחיטת הפרה ע"י כה"ד כיון שאינה אלא לבסוף.

          אם סוברים כפי השיטה שפעולת השחיטה מתבצעת רק בסיום שחיטת הבהמה (והיא אינה אורכת לאורך כל פעולת השחיטה), אם כן ניתן לומר שכוונת הגמרא להתיר מקרה שבו כהן הדיוט התחיל את פעולת השחיטה, ואילו הכהן הגדול סיים את פעולת השחיטה, ולכן פעולת השחיטה נקראת רק על שמו של הכהן הגדול, על אף שהכהן ההדיוט היה שותף לתחילתה. לכן מוכיח המרחשת את דבריו מהמשך הגמרא שם (ל,א):

ולרבי אלעזר ברבי שמעון נמי לפלוג, כגון דשחט חד גברא בשני סודרים, דסודר קמא לא מטמא וסודר בתרא מטמא!

          הגמרא הקשתה שייתכן שאדם אחד לבש שני סודרים. אם דווקא הכהן הגדול הוא שצריך לשחוט את הפרה האדומה, כיצד ייתכן שהוא ילבש סודר? הרי אם הוא ישחט את הפרה האדומה כאשר הוא לובש על ראשו סודר, ייצא שהוא לובש בגדים נוספים על בגדי הכהונה שלו, והוא מיותר בגדים? אלא על כרחך, שלא רק שכהן הדיוט יכול לשחוט את הפרה האדומה, אלא שגם לזר מותר לשחוט אותה, ומה שנפסק שצריך ללבוש בגדי כהונה, הכוונה היא רק על שאר העבודות ולא על השחיטה עצמה.

סיכום

• ישנה מחלוקת תנאים האם לדורות מצווה שהכהן הגדול ישחט את הפרה האדומה או שמא גם כהן הדיוט כשר לכך.
• שיטת הרמב"ן היא שלדורות הכהן הגדול הוא ששוחט את הפרה האדומה. הציווי שהפרה הראשונה תישחט על ידי אלעזר שלא היה כהן הדיוט, הינה מקומית וארעית, והרמב"ן הסביר זאת בשלושה אופנים.
• הרמב"ם סובר שפרה אדומה יכולה להישחט על ידי כהן הדיוט (ולפי המרחשת אפילו על ידי זר). המרחשת הביא הוכחה לשיטת הרמב"ם מהגמרא במסכת חולין.

[1] הציטוט של המשך המשנה נועד להבנת המשך המאמר.

[2] בנחלת יעקב הבין מדקדוק בדברי הרא"ם שהסביר כל פי הגמרא ביומא, שלפי השיטה האומרת שלדורות פרה אדומה כשרה בכהן הדיוט, הכוונה היא דווקא בכהן הדיוק ולא בכהן גדול. אולם נראה שהבנתו בדברי הרא"ם אינה מוכרחת.